עזרה - דחוף
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
יש לי שאלה לכל מי שיצא מאנורקסיה ודומיה ... רציתי לדעת האם באמת אפשר לצאת מזה? מה קורה אח"כ האם באמת אפשר להגיע למצב בו לא סופרים קלוריות ולא צריך לחשבן כל דבר שמכניסים ואשפר לאכול רגיל בלי לידאוג שנאכל יותר מידי? כל הזמן רואים המלצות שאסור לעבור כ - 2000 קלוריות ליום על מנת לישמור על מישקל תקין אני לא רואה איך זה יתכן -- במצב רגיל אורח חיים נורמלי אוכלים במיסעדות במקדונלדס למינהם וכ"ו ולא מתחשבנים כל הזמן וזה יוצא הרבה יותר מ- 2000 קלוריות ליום ועובדה שאנשים חיים טוב ולא בהכרח שמנים אך ביגלל כל ההמלצות הללו אני מפחדת להתחיל לאכול רגיל כי אני לא רואה את עצמי אוכלת רק עד 2000 קלוריות ליום ללא שמירה הדוקה וספירה -- לא ביגלל בולמוסים אלא ביגלל שניראה לי שכאשר אוכלים רגיל וטיבעי פשוט אעבור את הכמות הזו של קלוריות למי שיצא מיזה -- איך אתם אוכלים האם באמת אתם אוכלים מה שבה ללא ספירה ואין לכם בעיה עם פיתאום עלייה חריפה במישקל האם אתם במצב תקין והגעתם לחיים טובים ללא חשש והתעסקות עם אוכל וקלוריות אני ביכלל לא רוצה ליהיות צריכה להיתעסק עם קלוריות וליספור אלא לאכול חופשי כמו כולם ולא לחשוב כמה כבר אכלתי ומה עוד מותר ומה כבר אסור -- כי מצב כזה זה לפי דעתי בעצם להישאר בתוך הפרעת האכילה אנא עיזרו לי ושתפו אותי בחיים שאחרי שחזרתם למישקל תקין ואיך באמת אתם כעת מסתדרים עם האוכל והאם באמת אפשר לחזור לחיים טובים ורגילים מבלי לחשוב מה מותר ומה אסור ומבלי לחשבן כל הזמן קלוריות תודה
את במקרה מהפורום של מיטל שחר??.. זאת אומרת לימור שורני? בכל אופן רציתי לומר לך שאני שאלתי את אותן שאלות אחרי האנורקסיה הייתי בולמית זה מצב שכיח אח"כ הייתי שוב אנורקסית שזה לא בדיוק שכיח ואחכ שוב פעם בולמית ושוב פעם אנורקסית ואני חושבת שהכל נבע מהמצב הנפשי שלי וככה הייתי 16 שנה בתכלס כשהמצב הנפשי התאזן.. והצרכים האמיתיים שלי סופקו שלקח לי הרבה זמן להכיר מה הם הרבה דברים נפתרו מאליהם כשנתתי יותר ביטוי למי שאני .. לרגשות שלי .. לצרכים שלי ואז הרבה דברים באמת נפסקו.. אני מצטערת שזה לקח לי 16 שנה אבל זה נגמר.. אני אוכלת חופשי לגמרי אני לא נשקלת אני לא יודעת כמה קלוריות אני אוכלת אבל אני כבר הרבה זמן לא עליתי במשקל אחרי העליה שהייתי מחויבת לה כי הייתי בתת משקל אבל אחרי זה הכל התאזן .. המשקל נעצר ואני אוכלת בריא היום אני אוכלת אוכל מאוד מגוון אני לא אוכלת שטויות לעיתים קרובות כי אני לא מרגישה צורך אבל אני אחת לכמה זמן מרגישה שבא לי לאכול שטויות ואני אוכלת אבל זה לא תמיד ככה זה בדכ נגמר אחרי יום ואז זה לפי תחושה ..בדכ לעיתים רחוקות כי באמת אין לי צורך קבוע לזה אני מאוזנת ואין לי הפרעה כי ברמה הקיומית שלי אני לוקחת מקום ולכן אני לא זקוקה יותר להפרעות האכילה אני כותבת הרבה כשרע לי .. אני יוצאת עם אנשים וחברים על אף שהדיכאון מכתיב דברים אחרים .. אני פועלת נגד כדי לשמור על עצמי ולא אני לא חושבת על לאבד שליטה באוכל כי אני לא זקוקה לזה יותר אבל.... אני עצובה על כל מה שעברתי .. זה הדבר היחידי שאני יכולה לומר לך שנשאר הצלקת הזאת לא תיעלם לעולם אבל היא לא חייבת להישאר במרכז ולהכתיב לך את החיים שלך ואני יכולה להגיד לך שגם את יכולה להגיע לזה זה רק עניין של אמונה ולתת לזמן לעשות את שלו יחד עם מסגרת מתאימה וזה בהחלט אפשרי ויש עוד הרבה סיפורים שהם זהים לשלי ברמה שאני תיארתי לך מבחינת ההחלמה ומה שזה אומר אח"כ ללא ההפרעה אז אני מאחלת לך המון אהבה ובהצלחה אני יודעת שזה יקרה גם לך תאמיני בזה חזק שבוע טוב הילה