הילה מאמי...

הילה, אני רק רוצה להבהיר משהו, הגובה שלי הוא 1.74 והמשקל שלי הוא 58 - זה משקל נורמלי לגמרי לפי דיאטנים ומומחים אחרים-אני לא בתת משקל, הבעיה היא שאין לי מראה רזה, אני בשרנית, זאת אומרת שמעולם לא נראיתי רזה שחיפה, אולי בגלל זה אני מרגישה מטומטמת להיכנס למחלקה פסיכיאטרית לקבוצה של אנורקסיות... אני לא ניראית אחת מהם, אנשים שמכירים אותי לא ינחשו לעולם שיש לי בעיות אכילה כי אני ממש לא ניראית ככה, ולא אני גם לא רוצה להראות ככה, אני רוצה להראות טוב. כמו שאמרתי כבר אני בזמן האחרון לא מצליחה לשלוט בעצמי ואני אוכלת ואוכלת ואוכלת..אני מעלה במשקל!!! זה מלחיץ אותי!! מי היה רוצה לעלות במשקל? גם אנשים שאין להם בעיות אכילה לא רוצים לעלות במשקל. לפני חצי שנה שקלתי 48 והייתי בעננים, באמת, אני זוכרת את זה בתור התקופה הכי יפה בחיי....ועכשיו, אחרי שעליתי 10 קילו, אם לא יותר המצב מחמיר, ואני מתארת לעצמי שאת מבינה למה. יש לי בעיה, כשאני בבית (לא משנה אם אני עסוקה או לא) אני אוכלת, וזה גם לא משנה אם יש משהו לאכול או לא, מכל הימים שיוצא לי להיות לבד בבית קורה שהמקרר מתרוקן ואין פה אוכל, כי אני בטח לא ימלא את המקרר. אבל אני תמיד ימצא לי מה לאכול, ואני גם לא יפסיק לאכול כי אני לא יודעת לאכול כמו שצריך. הילה, אני מאמינה שאם אני יצליח לאכול מסודר אני לא יעלה במשקל, זאת אומרת שיהיו לי פחות לחצים ופחות דיכאונות. הרי אם אוכלים מסודר ובלי אוכל שמן, אז לא משמינים, אני יודעת את זה, ואם עושים יחד עם זה כושר אז בכלל.... זה שילוב מנצח. אבל איך אני מרגילה את עצמי לאכול מסודר?? זה לא הולך, גם אם יום אחד נפלתי ואכלתי הרבה, אני תמיד אומרת לעצמי מחר יום חדש-ממחר אוכלים מסודר, וכל יום, אבל כל יום כבר כמעט שנה אני נשברת!!!!! נמאס לי נשבר לי מהכל.... אני מצד אחד רוצה לצאת מהבית ומצד שני אני מפחדת לצאת מפה, כי כשאני יוצאת אני רואה בנות, אני משווה אותם לעצמי ואני אוכלת את עצמי, עד כדי כך שאני נכנסת לשירותים של קניון ובוכה... או בשירותים של הביה"ס.... או של כל מקום אחר.... גם סופי שבוע בבית קשה לי כי אחותי פצצה מהלכת, לראות אותה כל היום מפזזת בבית עם בגדים שכל כך יפים עלייה.... זה גורם לי לדיכאונות. אני בטוחה שעדיף לי לבד. אני מתרחקת מאנשים חשובים לי ובאותה מידה מפחדת להתקרב לאנשים מתוך חשש שאני יעשה להם רע, שהם ירצו לעזור ולא יהיה להם איך וזה דבר מתסכל שבסופו אנשים מעדיפים להתרחק ממני-ובצדק. לא רוצה לפגוע באף אחד, לא רוצה לגרום לאנשים עצב, או ייאוש, לא רוצה להעמיד אנשים במצב של לעמוד מהצד ולהיסתכל עליי מתפוררת כי באמת שאין להם איך לעזור לי. יש לי ידיד שרציתי אותו כל כך הרבה זמן, והוא היה תפוס ופתאום לפני שבוע הוא בא לי ביציאה שהוא פנוי ושהוא מאז ומתמיד חשב עליי ורצה אותי, כל בחורה אחרת הייתה עכשיו בשמיים, אני עצובה. כי אני יודעת שאני לא יכולה להיות איתו -הוא אדם טוב מדי כדי להכניס אותו לחיים שלי, לעולל לו את זה, הרי אני יודעת שגם אם אני יהיה איתו, זה לא יגרום לי אושר, וזה לתסכל את הבנאדם. אני לא איתו בגלל שאני אוהבת אותו ואיכפת לי.. מבינה? אמא שלי... משגעת אותי היא יודעת שאם היא ממלאת את המקרר באוכל, אני יאכל את הכל, ויקיא. אז למה היא ממשיכה למלא את המקרר?? היום בסופר היא רצתה לקנות עוגה ענקית ולחמים וכאלו דברים - כשראיתי אותה מחזיקה את זה ביד עלו לי דמעות לעיניים, מה, היא רוצה שאני יקיא? היא רוצה את זה? אז למה????? בתקופה האחרונה אני שמה לב שאני לא מפחדת מכלום, כי לא איכפת לי, כי אם אני ימות אולי זה רק יעשה לי טוב? אני מוצאת את עצמי מסתובבת במקומות מסוכנים ליד אנשים מסוכנים כאילו הם אבנים על הדרך, לא איכפת לי כבר מה יקרה איתי, לא איכפת לי להתפוצץ באוטובוס,לקבל מכות רצח, לעשות תאונה, ליפול מצוק, לקפוץ מהמכונית בכביש מהיר.... זה עונה לך גם על השאלה בקשר לביה"ס: לא איכפת לי. לא איכפת לי לא לסיים, לא איכפת לי עבודה לא עבודה, לא איכפת לי תעודה או צבא או מי ישלם לי על הטיפולים או מה המצב הכלכלי של המשפחה או כל דבר אחר. אני בכלל לא רואה עתיד. אני רואה שחור. (אגב, בקשר לכסף לטיפולים אין בעיה. אמא שלי אמרה שהיא מוכנה להוציא כמה כסף שבעולם העיקר שיהיה יותר טוב. יופי. המון דיבורים אפס מעשים.) דיברת על זה שכדאי שאני ישאר במסגרת.. איזה מסגרת? מה זאת אומרת? ביה"ס? עבודה? למה התכוונת? ומה עם צבא? צבא זה לא מסגרת?. אפרופו, המטפלת שלי חוזרת רק בעוד כמה ימים, ואני טסה 4 ימים אחריה, ככה שיוצא לי לראות אותה רק פעם אחת לפני הטיסה, ופסיכיאטרית אני אקבל רק בעוד חודש (כשאמא תחזור מחו"ל), חודש זה המון!!!! אני יכולה להיגמר עד אז.... אנשים דואגים לי, ומציאים עזרה, ידידים שלי שרואים שלא הכל בסדר.... הם מזמינים אותי לשבת אצלם, לא לשבת בבית, ואני מתה ללכת אליהם כי כיף איתם והם אנשים כל כך טובים, אבל אני אשכרה מתביישת לצאת מהבית, אני מרגישה שמנה, ומכוערת וזרוקה ולא מושקעת.... כשאנשים מדברים איתי אני מרגישה שהם מסתכלים עליי, ואני מתביישת. אני ישר אומרת לעצמי: בטח הם חושבים שאני מכוערת, ומתחילה לעבור איבר איבר בפרצוף שלי - מה אנשים חושבים עליו (שזה בעצם אני חושבת עליו.....). אני מגעילה לאמא שלי ואחותי, באמת שאני לא מקנאה בהם אני זורקת להם משפטים שבאים לי ממקומות אפלים מבפנים, אני עושה פרצופים של שטן, ויורדת עליהם ומשפיטה אותם... נשבעת שאני לא מתכוונת... עדיין אין שקט, עדיין אני לחוצה, אני עדיין לא ישנה ולא רגועה.... אני עצבנית ומגעילה ואני לא מוצאת לי מקום שבו אני יכוה לשבת ולהירגע, ולקבל שקט, שלווה... אפילו לא בשינה. הילה, מה אני עושה??

האמת שלא כל כך ידעתי איך להגיב לכל מה שאת מתארת על אף ששהייתי בסרט הזה ותמיד חשבתי שאם אני יוכל נכון זה יפתור לי את הבעיה אבל תכלס בפועל זה קשקוש... כי הייתי חייבת להזין את עצמי רגשית כדי שהבעיה שלי תפתר ולהתרחק מהצרכים שלך זה העוול הכי גדול שאת יכולה לעשות לעצמך.. אני חושבת שצריך הרבה סבלנות ואנ מודעת לעובדה שאת יכולה להיגמר בינתיים אבל את תשמרי עלייך ...נכון?? לגבי מסגרת .. התכוונתי למקום שתהיי מחוייבת להגיע אליו כל יום.. למספר שעות .. להיות בו עם אנשים .. לא להישאר לבד.. מקום שיהיה בו תעסוקה ... זה גם יכול להיות בי"ס.. עבודה זמנית .. צבא.. על אף שאני לא בטוחה שהצבא היא מסגרת מתאימה אבל נעזוב את זה .. און כל דבר אחר שאת מרגישה שהיהיה טוב לך אפילו שצריך אומץ ונכונות לעשות את זה בלי כמעט לחשוב כי אין לך הרבה זמן לפי דעתי המצב שלך חמור מאוד אני חושבת שאת כל מה שסיפרת לי יהיה עלייך לפתוח בפני המטפלת שלך ולהמתקד איתה על הנושאים הלאה ואני חושבת שאת צריכה בכל דרך אפשרית לנסות להקדים את הפגישה עם הפסיכיאטרית להגיד לה שזה דחוף.. שאת תפגעי בעצמך ונראה לי שזה קצת יזיז את הענין שווה לנצל את זה ... אולי דרך פסיכיאטרית אחרת .. עם מי קבעת?.. עם זאת שנתתי לך?... כי היא מדהימה תבקשי ממנה אני בטוחה שהיא תבין ותקבל אותך מהר.. אני כבר לא זוכרת אם אמרתי לך או לא.. תעדכני אותי בכל אופן את חייבת טיפול עכשיו !!!!! ואולי הנסיעה שלך תעשה לך רק טוב.. נראה לי שזה זמן התפרקות טוב בשבילך והייתי ממליצה לך להקדיש אותו לניקוי ראש והנאה נטו.. ובקשר לחבר .. נראה לי שזה יכול להיות מאוד חיובי אבל אולי את לא בשלה לזה .. ואולי זה יכול להוציא אותך מהמצב הזה את לא תידעי עד שלא תנסי... אני לא ישתף איתך פעולה עם הייאוש .. אני בהחלט מאמינה בשינוי שלך ואני בטוחה שהמקומות האפלים האלה יום אחד יתמלאו באור .. באור שאת תמלאי אותם בו.. ואני מאמינה בזה כי כשאת כותבת אני מרגישה שיש לך המון כוח ואני מעריכה אותך מאוד על כך .. וזה יקרה את צריכה להיות סבלנית ובכוח תחשבי מה יעשה לך טוב ותעשי את זה .. אם יש לידך חנות של עידן חדש או כשאת מגיעה למרכז תקני לך אבל רוז קוורץ ואל תעזבי אותה היא תעזור לך המון בהתמודדות שלך אז מתוקה ויקרה עד מאוד תשמרי עלייך המון אהבה ושבוע טוב ורציתי לומר לך עוד משהו שאין שום קשר בין הפרעות אכילה למשקל .. כי זה יכול להיות בכל משקל .. ואת לא צריכה להיות אנורקטית כדי להיות במסגרת של אישפוז אבל את כן צריכה לבדוק עם עצמך אם זה באמת משהו שאת מוכנה אליו... הילה הילה