חשבון נפש

בימים האחרונים הייתי שקועה קצת בתוך עצמי....חשבתי על דברים. קשה לי לוותר על המחלה כי היא המקום היחידי בו אני מרשה לעצמי להתפרק, להיות לא אחראית, לא שקולה, לא בוגרת. פתאום הבנתי שבוער בתוכי דחף חזק להתנהג כמו ילדה...דחף שהדחקתי במשך כל שנות ילדותי. בתור ילדה תמיד התנהגתי כמו "אמא קטנה" ועכשיו שאני כבר בוגרת והציפיות הן בהתאם אני לא יכולה לבטא את הדחף הזה אלא בהפרעת אכילה שלי. אז עכשיו אני מנסה לשנות את ההתנהגות שלי. לפעול לפי הרצונות שלי ולא לפי הרצונות של הסביבה. לפני יומיים יצאתי עם חברות וחזרתי מאוחר. לא התקשרתי לאמא להגיד לה איפה אני.נהניתי ולא חשבתי כל רגע מה היא הייתה אומרת. פעלתי לפי דחפים שלי וניסיתי לא לתת להיגיון להשתלט. אני מרגישה כאילו אני מחפשת את עצמי. את האני האמיתית ולא את מה שאני אמורה להיות, מה שמצפים ממני להיות. אולי אני מקווה שאם אני אמצא דרכים אחרות לבטא את הצד הלא שקול, הלא תמיד אחראי ובוגר שלי, אני אוכל להרפות מהמחלה. מנסה להסתמך יותר על עצמי, פחות על הסביבה. לפני כמה ימים ישבתי בחדר. בדרך כלל אמא שלי מתקשרת כל שעה כדי לבדוק איפה אני ומה איתי. אני כבר באופן לא מודע מסתכלת על השעון כל כמה דקות לראות אם אולי היא התקשרה ולא שמעתי ואז אצטרך לחזור אליה אחרת היא תדאג. באותו יום היא לא התקשרה. עברה שעה, שעתיים,ארבע שעות. פתאום הבנתי משהו. ברמה הטכנית היא פשוט לא התקשרה, אבל בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שבסוף היום יש לי רק אותי. אמא לא תהיי לצידי לנצח ועליי להתחיל לבנות חיים עצמאיים. לדאוג לעצמי. הבנתי שעד עכשיו הייתי מאוד פסיבית בכל מה שקשור להבראה שלי כי לא באמת היה לי אכפת מעצמי. הרגשתי שאלה לא ממש החיים שלי, שאני חיה בשביל אחרים ולכן אין זה משנה אם אני אלמד משהו, אם אני אהיה מישהו, אם אני אחיה או אמות. אני רק כלי בידי הסביבה. אני אוכל להבריא רק אם ארצה זאת בשביל עצמי. וכדי שארצה בכך אני צריכה לרצות את החיים שלי.לרצות לחיות בשבילי ולא בשביל הסביבה. אז עכשיו אני מנסה לחפש מה אני אוהבת ואיפה אני פועלת לפי רצונות של אחרים במקום של עצמי. אני לא יודעת אם זה יעבוד,אבל אני מנסה. אני אומרת את המשפט הבא מאוד בזהירות: אני יכולה לראות שאני מתקדמת לקראת משהו יותר טוב, גם אם בצעדים מאוד קטנים.

מקסימונת .. אין לי הרבה מה להוסיף אמרת דברים כל כך נכונים כל כך אמיתיים וזה נשמע האמת לאמיתה באופן החלקי אני בטוחה שיש עוד דברים שטרם נתת את הדעת עליהם אבל זה גם עניין של מוכנות ושוב מעל הכל תהליך וזה יקרה לך ... ולדעתי את בדרך.. עם כל הכאב .. אני בטוחה שזה יקרה לך עם הרבה סבלנות וסלחנות כלפי עצמך .. אני מלאת הערכה על כל מה שאת אומרת .. ואני מחזקת אותך זה נפלא להבין את כל מה שאת מספרת משם ינבע השינוי שלך וגם הוא עניין של זמן ויום אחד זה יקרה ואת לא תביני מי את מרוב שהשתנית והאמת שגם לי זה קרה .. בדיעבד לאחור לא חלמתי שזה יקרה .. הייתי מלאת הבנות אבל לא השתניתי עד שפתאום זה קרה וזה יקרה גם לך המון אהבה הילה