סתם...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
לפעמים אני שואלת את עצמי בשביל מה אני חיה ועונה ישר בלי לחשוב- בשביל להנות, לשמוח, לחוות דברים ואז כשאני חושבת על זה שוב תוך כדי מבט על גופי אני מקבלת צמרמורת, צמרמורת של גועל ומרמור ואני באמת תוהה בשביל מה אני חיה.. וכשאני מבינה שלא בא לי לחיות, אני שואלת את עצמי למה לא לסיים עם החיים וכשלזה אין לי תשובה אני מבינה שאני חיה בשביל לסבול. למה?! שאלה טובה בנתיים כל רגע עוברת בי הרגשה של חוסר אושר רק שומן, מראה , אוכל ומשקל יש לי בראש כל יום, כל דקה, כל שניה כמו מקדחה שקודחת וקודחת ולא נותנת רגע מנוח, לא נותנת אויר לנשימה ואני בתוך המעגל הזה מסתובבת ומסתובבת מבלי יכולת לצאת ממנו וכל סיבוב הדימוי העצמי יורד והמשקל עולה וכל סיבוב הנשמה מאבדת מכוחה ועכשיו אני מרגישה שנגמרו הכוחות, או אולי הרצון זה לא באמת משנה. אני רק רוצה לישון. לישון ולא לקום.
בניגוד להרבה אנשים שחושבים שבאים לכאן כדי לשמוח אני לא חושבת שבאנו לכאן כדי לשמוח אני חושבת שבאנו לעשות כאן עבודה קשה מאוד ואין הנחות ואם זכינו להעריך את מנחת הפז שניתנה לנו לחיות אז יש בכך שמחה ואזי הווה אומר אנחנו מתחברים לשמחה מתוך הכרת תודה. אין שמחה בלכאוב אין שמחה בלשנוא אבל הם המורים הכי הכי של החיים כי בלעדיהם לא נוכל לחוות שמחה לא נוכל לחוות חמלה ולא נוכל לחוות אהבה על כל מה שזה אומר אני גם לא הבנתי את זה בעברי ההזוי למדי לא רציתי לחיות כי הבנתי שזה גדול עלי בדיעבד לאחור וזה היה רע לא רציתי לקחת אחריות כי פחדתי להיות אפס, האמנתי בזה פחדתי לחשוב שאני חסרת משמעות, כי בזה האמנתי חזק היום אחרי שוויתרתי והנחתי לכל השטויות שטמנו לי במוח וחייתי על פיהם זה היה לאמונות שלי לא חשבתי שיש משהו אחר אפשר לקחת את הגרעין הזה ולהלביש אותי על אין סוף מציאויות אחרות ולמצוא את ההקשר יש חוט מקשר בין כולם אפילו שחוויותינו שונות לעיתים ואנחנו שונים ומיוחדים באמת אני מבינה שאלוהים צוחק עלי וצחק עלי לאורך כל הדרך כשחשבתי שאני ידועת שהחיים האלה הם קשקוש אחד גדול וזלזלתי כל כך, אני עד היום לא מבינה איך האמונה שלי בבורא עולם התקיימה עם הדבר הזה שכל כך זלזלתי בו, כנראה שבתוכי היה ניצוץ שהקשיב ואני מאמינה שהוא קיים גם בך, למעשה אני רואה אותו, הוא קיים בך ואת מביאה אותו בכתיבה שלך אף אחד מאיתנו לא באמת יכול להיות חסר משמעות את לא הית פה אם כך היה הדבר אנחנו לא הינו פה אם כך היה הדבר וכל שנותר הוא לחיות ולגלות הרבה הפתעות ותופתעי לגלות שהן עתידות להיות משמחות וזה עוד יקרה שלך באהבה ליל מנוחה :-)
מה דעתך..? לחיות בשבילי..? מה לא?! טוב צודקת לא הכי הגיוני.. אני רק אחת מכל עשרות האנשים שאוהבים אותך... אז אולי בשביל כולנו..??!?!!? כבר נשמע יותר טוב לא..? אני יגיד לך סיבה אחת עזבי את כל העולם... את - לא - תרגישי - ככה - לנצח..!!! יום אחד זה יהיה מאחוריייך.. ואז כל התשובות ללמה לחיות יגיעו .. את לא תצטרכי לחפש הם יהיו מסביבך כל הזמן.. הם יהיו הדברים שאת אומרת המחשבות שאת חושבת המעשים שאת עושה והחלומות שיהפכו לשאיפות ברות ביצוע.. באמת קשה לחשוב על סיבות במצב שאת נמצאת בו היום.. יום יבוא ואת עוד תראי תאמיני לי זה לא נמשך לנצח שום דבר לא נמשך לנצח וכמו שהרגלת את עצמך להיות חולה את תלמדי להתרגל לכיוון ההפוך.. בחיים מתרגלים להכל!!! בדיוק כמו שהתרגלת לחיות בחושך את תוכלי להתרגל לחיות בעיניים פקוחות לרווחה ולראות סוף סוף !!! אני אוהבת אותך מאמי תחזיקי מעמד יש עוד הרבה מה לחיות בשבילו והרבה מה להגשים!!! תחשבי על זה.. את תראי שזה נכון..
אני מרגישה שאני סתם, פשוט נושמת , הולכת מדברת, אוכלת (לצערי) רק כי זה הדברים הפיזיולוגיים שאני אמורה לעשות ולא מעבר לזה. אפשר להגיד שהיה יום בסדר, מבחינת האוכל, אבל הבטן הזאת...מצד אחד היא יותר טוב אבל עכשיו חרא, פי 3 ממה שהיא בדרך כלל ואין לי מושג למה! אני לא מכניסה לגוף שלי כמויות של קלוריות מטורפות, אני הולכת לחדר כושר כל יום וזה פשוט מתסכל! כואב לי ברקות מרוב המחשבות!! אני לא מסוגלת לדבר על שום דבר אחר מלבד זה, אני פשוט משתגעת!
יואו אני כל כך מזדהה איתך את לא יודעת...אני לא מסוגלת לעשות כלום עם זה אני לא יודעת מה איתך...אני כל כך שונאת את הגוף שלי את לא יודעת כמה....אני פשוט לא מסוגלת להתחיל להתלבש כשאני יוצאת כי אני מתביישת בגוף שלי..........ו........
מעבר לזה שאתן "שמנות" תגדירו את זה במילים, כי זה לא בדיוק ההגדרה הנכונה ואתן יודעות את זה, אני חושבת שמה שעינת כתבה יותר מגדיר למה אתן מרגישות ככה, חוסר ערך, שיעמום, מה הטעם ועוד... נראה לי שגם אני רוצה להבין יותר למה אתן מתכוונות בכך שאתן שונאות את עצמכן ונחשוב ביחד מה עושים.... אני בזמנו עשיתי סטיקרים וכתבתי עליהם שאני אוהבת את עצמי כפי שאני ואז כל פעם שהייתי נכנסת לחדר שלי זה הדבר הראשון שראיתי, זה הדבר הראשון שחשבתי עליו אפילו ששנאתי את עצמי ואת החיים שלי ולאט לאט מכעס מאוד גדול וזלזול בעצמי התחלתי להתייחס לעצמי בכבוד לקח לי שנה עד שזה השתנה ברמת חשיבה כל הזמן בעקבות הסטיקרים האלה שתליתי על הקיר שיננתי את זה בראש עד שהתחלתי לראות את עצמי דרך עיניים שפויות. לקחתי מגנטים של פרסום של אינסטלטור, הוצאתי את הטופ העליון של הפרסומת ואז נשאר לי רק מה שמתחת, שכבה לבנה שיכולתי לכתוב עליה את המשפט הזה וזה למשל הייתי מצמידה למקרר, גם בגלל שזה מגנט, בדיוק איפה שהזירה נמצאת לחשוב פעמיים, מה זה אומר בשבילי לחשוב אחרת לגבי עצמי, אם אני פותחת את המקרר ואוכלת גם כשאני לא רעבה או לא אוכלת כשאני רעבה... תחשבו על זה... מומלץ לנסות המון אהבה יום נפלא הילה
