להילה המתוקה! וסליחה אם נתתי לך להרגיש לא בנוח...

להילה המתוקה! קראתי מה שרשמת וזה נגע לליבי מאוד ונכון שאולי ציפיתי לכתיבה יותר אישית שתכתבי אולי לדניאלה אבל לא זה העיניין את נתת לי שוק קטן שפתח את עיניי שאני נמצאת במצב של רחמים עצמים ואני חייבת להפסיק עם זה אני באמת חושבת ככה אבל אנני יכולה זה שולט בי כמו שהבנת אני כבר שבוע בלי בולמוסים אבל יחד עם זאת אני מרעיבה את עצמי אני לא אומרת שזאת התרופה לכל המצב בו אני שרויה אבל הילה הביני אותי אני לא יכולה אני לא מבינה למה אני חיה ועם חיים כאלה מעדיף לי למות בכלל בכל יום שעובר אני נלחמת ולא מצליח לי למטרה שקבעתי לעצמי וזה נמאס לי כבר זה לא פעם ראשונה שאני חושבת על המוות באמת היו מצבים שהייתי אומרת לעצמי עכשיו לא מעניין אותי אין לי למה לחיות לעזעזל אני רוצה למות למות ועכשיו לא מעניין אותי מההורים מהאחים מהאחיות והאחיניות לא אכפת לי מהבן אדם שאני הכי אוהבת שבישבילו אני חיה יש אחד כזה ואני פשוט אמרתי לעזעזל לא אכפת לי אני רוצה למות ובכל מכתב שכתבתי רשמתי תמותי כבר תמותי אז זה לא חדש לי ששוב אני חושבת על זה. אגב אני לא רוצה להכביד על ההורים ועל האחים ואחיות -גם הם במצב של אנורקסיה\בולמיה אז אני לא באה בטענות היום היה לי ויכוח עם אימי ובכיתי היא יודעת אבל שותקת היא אמרה לי מתי תוציאי את זה כבר אמרתי לה אין לי כלו ם עזבי אותי לנפשי נמאס לי מהכל ודי!!! בכיתי וראיתי אותה שהיא עומדת לבכות גם אמרתי לה שאני אוהבת אותה אני לא עושה שטויות אני לא אאכזב אתה אני מבטיחה לך רק בבקשה די(שיקרתי לה) אבל הייתי חייבת כמו שאומרים אנני יודעת מה לעשות אני לא רוצה להכביד עליהם יש להם מספיק צרות באמת אני לא רוצה להכביד ע אף אחד בגלל זה שחזרתי אתמול ב11 בלילה לא דיברתי שום דבר על שאמרת לי להתקשר אלייך ולא נעים לי מצד אחד כי אנני רוצה להכביד עלייך למרות כל מה שאת עושה זה לעזור לאנשים אבל אנני רוצה לעציב אנשים בגלל מצבי ובגלל זה אני ככה וגם אחרי מה שכתבתי לך אתמול הייתי נסערת והייתי חייבת לעוף פשוט אם לא הייתי עפה מהבית הייתי משתגעת ולכן אמרתי לחברה שלי בואי איתי לטיול להסתובב קצת ואל תתני לי לאכול שום דבר-איך שאת הצעת לי ללכת מהבית לטיול כאשר אני עצבנית. המכתבים שאני כותבת לא נותנות לי את הסיפוק של אחרי הבולמוס אבל זה משחרר טיפה. הילה יש לי התייעצות איתך בעניין מסויים של ללכת בלי שאף אחד ידע לפסיכולוגית אחת הציעה לי ואמרה לי שיש פסיכולוגית-פרטי לא דרך חברה ממשלתית\ קופת חולים וזה נכון אם אני אלך אל הפסיכולוגית כעיקרון שהיא פרטי אף אחד לא ידע את זה אף פעם גם לא הרופא המטפל בי היום רופא משפחה וכ"ו כי אם וכאשר אני אחליט שאני רוצה ללכת לפסיכולוג אני לא רוצה שאף אחד ידעמזה גם לא ההורים ורק שאני אדע לא יותר!! זה נכון??? ואגב- אני מבינה אותך איך התפרצת ככה ואני מבינה אותך לחלוטין זה מפחיד שמישהי אפילו שזה וירטואלי זה נוגע יפה ואכפת לך-אני אישית לא רציתי להכביד עלייך בגלל מצבי הלא טוב אבל הייתי חייבת להוציא את זה החוצה היה לי לחץ הרגשתי משהו חונק אותי אני צועקת לעזרה עכשיו אני מבינה למה אבל אני לא יכולה לעזור לעצמי ניסיתי כל יום אני נלחמת עם עצמי לנצח לא מצליח לי באמת הילה באמת שניסיתי אולי כי אני במצב כרגע שיש לי יום לא טוב אז אני ככה אבל הילה עזרי לי אני מנסה ולא מצליח לי באמת אני מרגישה זה גדול עליי ואני מרימה ידיים. נשיקות וחיבוקים באהבה דניאלה הילה עזרי לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תקשיבי מספיק עם כל הקשוקושים אוקי? לפני שנתיים אם היית מכירה אותי תאמיני לי שזה היה רגל אחת לפני הקבר .. דיברתי יותר גרוע ממך .. והאמת שזה מכאיב לי .. שזה בכלל קורה אבל יחד אם זאת אני יודעת שהדברים האלה אינם סתמיים אני מבינה מה זה דיכאון .. היו מצבים שלא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה .. הטלפון מצלצל ואני אפילו לא מגיבה אני כמו בתוך בועה .. ולקח הרבה זמן עד שמצאתי את הדרך שלי החוצה ... וזה היה מאוד עצוב וקורע לב למי שהיה לו איכפת .. אני דחקתי את כולם לקיר ומי שסבל הכי הרבה זאת אני.. בשביל מה?? המטרה שלך... את לא תשיגי אותה כי את מבקשת משהו בלתי אפשרי אלא אם כן זה מוות מוחלט.. אי אפשר גם לחיות וגם למות ושזה יהיה בסדר.. בגבולות הגוף את לא יכולה להיות אנורקטית וגם לחיות את החיים שלך כאילו כלום לא קורה .. את פשוט לא יכולה ... אז מראש אני אומרת לך חבל על המאמץ כי זה לא יעבוד ואם את הולכת על זה עד הסוף זה יסתיים במוות אז את אפילו לא תהני מזה אז בשביל מה??? אמא שלך והדמעות...והזעקה לעזרה... האמת שגם אני כמעט התחלתי לבכות ואת יודעת? זה מדהים שאמא .. איכפת לה וכואב לה זה אומר שהיא אוהבת אותך ואני בטוחה שעם כל זאת היא גם תוכל לעזור לך אם תרשי .. תפסיקי לקבוע מראש מי יעמוד בזה ומי לא.. אל תשכחי אני בת 28 ואני גדולה כמו שאומרים ויש דברים שגדולים פשוט יכולים להכיל .. יש גם כאלה שלא אבל בד"F הם מסוגלים להכיל הרבה יותר... בגלל הפזם שלהם והתבונה שיכולה להיות להם.. בגיל הבוגר שבו הם נמצאים .. גם את תהיי כזאת בקשר לפסיכולוגית אם זה עוזר לך לדעת .. כן !! חד משמעי !!!אם את הולכת באופן פרטי אז היא מחוייבת לא לומר במיוחד אם את לא קטינה ואת כבר לא.. אבל יכול להיות שאם מצבך יחמיר היא תסרב לטפל בך קחי בחשבון... או שהיא תחייב אותך לערב הורים כי הם לא לוקחים אחריות על זה! ובקשר לאתמול אתן פשוט כולכן התפרקתן ונראה לי שזה היה רלוונטי לכולכן .. בדכ אני כותבת לכל אחת לחוד אבל הפעם זה היה פשוט מופנה ללא יוצא מן הכלל לכולכן! עוד משהו... אני רק יכולה לומר שאני מבינה .. אבל זה באמת יכול להיות אחרת אם רק תתני צ'אנס.. את תופתעי.. אני מבטיחה לך... המון אהבה הילה