סתם שיר...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
יכולה לבהות שעות באותה נקודה, אך לעולם לא אהיה מרוכזת. יכולה לשכב כל היום כך סתם במיטה, גם כשאין בי טיפת עייפות. יכולה להיות הכי מאושרת, ואז לחזור לחדר ולחפש "סכינים" יכולה לברוח מכל העולם... אבל לא מעצמי. ויכולה לשקר לכל מי ששואל להרגיע כל מי שדואג, לנחם כשעצוב, להצחיק כשכואב, למלא חיי אחרים בעוד הריקנות בתוכי מכריעה ורומסת כמו למות, אבל רק מבפנים.
מעניין איך זה שאת תהיי מלאה בעינייך, נראה לי שכותבת את זה מישהי שהעולם שלה מאוד מלא ועשיר, מישהי ריקנית לעולם לא תוכל לכתוב מילים אלה. אוהבת אותך מדהימה אחת... :-)
בטח שמעת את זה המון פעמים אבל אני אגיד לך מה שלי כל הזמן אומרים כשאני אומר שאני מרגיש ריקני וחסר תקווה ושכל החיים האלה לא שווים וכו' וכו' אז כולם אומרים לי שאני צריך למצוא עבודה שמענינת אותי כדי שיהיה לי על מה לחשוב ובמה להתעסק אני לא יודע כמה זה נכון כי עכשיו מצאתי עבודה (לא כל כך מענינת אבל זה עבודה אצל דוד שלי במשרד עד שאני אמצא משהו אחר) והזמן עובר יותר מהר ממה שעבר עד עכשיו אבל עדיין אני כל הזמן מסתכל על השעון ועדיין הזמן עובר לאט אבל לפחות יש לזה כמה יתרונות שדבר ראשון אני חושב פחות על אוכל ודבר שני תחושת הריקנות לא מלווה אותי כל היום אלא רק כשאני מסיים את העבודה ומגיע הביתה אני פתאום נכנס לדיכאון ופתאום מתחיל לחשוב שנמאס לי וכל המחשבות האלה אבל לפחות זה לא מעסיק אותי כל היום. אני בטוח שניסית את זה כבר אבל בכל זאת כשאת עובדת כל המחשבות האלהלא מעסיקות אותך פחות?? ועוד משהו, הרבה פעמים כשיש חבר/חברה אמיתי/ת זה מאוד עוזר אני למשל הפסיכולוג שלי אמר לי המון פעמים מצוא חברה כי זה המון פעמים מאוד עוזר כי זה נותן מישהו שותף שאפשר להיות גלוי איתו ולספר לו איך מרגישים ושבאמת יהיה אכפת לו ולא כמו ההורים שהמון פעמים אין להם זמן אלינו. אני למשל נורא נעזר בפורום כי נורא חסר לי מישהו שיקשיב ושיבין אותי ושבאמת יהיה אכפת לו ממני וכל תגובה שמגיבים לדברים שאני כותב אני ממש שמח וזה ממש מעודד חוצמזה אני יכול להביא לך דוגמא מאחת שהיתה מאושפזת איתנו שמאז שהיא מצאה חבר והתחתנה איתו היא מצליחה להתגבר על האנורקסיה כי זה נותן לה משמעות לחיים וזה נותן לה הרגשה שיש בשביל מה לחיות
