קשר בין בעיות חרדה בילדות לבגרות

האם התפרסם מחקר או האם יש מידע לגבי קשר בין בעיות חרדה בילדות (גיל 3-5) לבעיות שיכולות להופיע בגיל ההתבגרות או בבגרות, במילים אחרות האם לילדים שסבלו מבעיות חרדה שונות, סיכוי רב יותר ללקות בבעיות דומות.שונות בבגרות. האם כדאי לקחת ילד בן 3 לפסיכולוג ילדים גם לאחר שהחרדה עברה וזאת על מנת למנוע או להפחית בעיות דומות/שונות בעתיד ?

יש קשר שהוא יותר תורשתי, גנטי ואם יש קשר כזה רצוי תמיד להיות יותר מכל אדם אחר עם היד על הדופק כדי למנוע החמרה במצבו של הילד ועם זה אומר טיפול אצל פסיכולוג, אז מומלץ להתחיל כבר מעכשיו, למרות שאני באופן אישי חושבת שפסיכולוג לא יועיל בגיל הזה. רצוי לציין שווקא בגילאים כאלה במידה ויש בעייתיות מהסוג הזה שאתה מתאר, טיפולים כמו הומאופטיה, אנתרופוסופיה וקיניסיולוגיה יכולים להיות יעילים הרבה יותר לילדים מאחר והם מגיבים לשיטות האלה בצורה מופלאה הרבה יותר ממה שמבוגרים מגיבים לזה מפני שיש להם יכולת טבעית להרגיש מה טוב בשבילם והם מזהים את הכוח של זה הרבה יותר מאשר שיחה אצל פסיכולוג והרבה יותר ממה שמבוגרים נוטים לזהות כיעיל, עובד ועוזר. תמיד בעיות שמופיעות בגיל צעיר אם הן לא מטופלות עם תשומת הלב הדרושה לכך, הן יכולות לצוץ שוב בגיל ההתבגרות עם החמרה גדולה מאוד ועם סיבוך שיהיה קשה מאוד לפתור, זה גם מאוד תלוי בסביבה של הילד, כמה היא תומכת, משקיעה ואוהבת מעבר לסתם מגדלת. חרדות תמיד מבטאות רגישות מאוד גבוהה שכן סביר להניח שהילד/ה הזה רואה ושומע דברים שאתם לא שומעים ולא רואים וזה לא נקרא מחלה נפשית, זה נקרא לא פחות ולא יותר מאשר חיבור אבסולוטי לצד הרוחני שלו. לגבי גיל ההתבגרות והבגרות בכלל זה לא תמיד קורה ולא תמיד ניתן לעשות הקבלה כזו בין מה שקרה בילדות לאחכ וזה לא תורה מסיני ואי אפשר לצפות את זה, כי אנחנו כל הזמן בשינוי, מה שיצג לו חרדה בזמן ילדות, בשלב אחר אם הוא לומד להכיר את החרדה שלו, הוא בעצמו כבר יתחיל לא פחות ולא יותר מאשר להתידד איתה וללכת איתה, כי זה בעצם מה שימיס את החרדה בפועל, לשם כך חשובה התנסות קרובה לגורם המאיים עם ליווי ותוך כדי התנסות לשקף שהגורם המאיים, בעצם מתגלה כלא מאיים כלל, זה עניין של הרבה רגישות, תרגול שחשובה להם מאוד הבנה של מבוגר ויכולת לתמוך ברגעים האלה ולנסות להכיר את הפחדים .. שהם גם הפחדים שלנו, אנחנו מאויימים מזה בדיוק כפי שילד מאויים מזה.. ולעיתים אנחנו פשוט משתפים בלי לשים לב פעולה עם אותה חרדה ..באישזהו שלב מתוך היותנו בוגרים זה נתפס כשטות אבל אם מעיזים להיות שם ברכות ובידידות, זה יכול להיות אחרת. ילד עובר הרבה מאוד תהליכים, אם אנחנו המבוגרים משמשים דוגמא ומתמודדים, הילד לומד להשתמש בכלים האלה לעצמו וגם אם יש בעיה היא תבוא על מקומה בשלום, במידה ואין חינוך כזה, הולכים לאיבוד ויש מקום לטפל וללמוד. לדוג חרדה מחושך, במקרים כאלה מומלץ ללוות את הילד לתוך חדר חשוך יד ביד ולשאול אותו שאלות, מה הוא רואה?.. אם יש לזה צבע.. צורה ולאט לאט להרגיע, אם יש צורה, אם יש צבע.. אם יש לזה קול, מה הוא אומר, איזה צבע .. איך זה נראה וכו וכו.. ולמה זה מאיים.. זה בהחלט תרגיל שאם חוזרים עליו יכול להיות ריפוי לא רע לחרדה מסוג זה. מתוך כוונה להכיר את האוייב ואולי לגלות שהוא לא בדיוק כזה. אפשר להשתמש ביצירתיות אישית ולהלביש את זה על הרבה סיטואציות אחרות של חרדה אם מתכוונים לזה. אני באופן אישי לא מכירה כתבות או מאמרים בנושא אבל יש לי ידע שהוא על בסיס ניסיון אישי ומהמעט שאני יכולה להעיד מתוך הכרות אישית בנושא זה לא תמיד קשור אבל זה מאוד תלוי כיצד מטפלים בזה ובאופן חד משמעי אם לא מטפלים בזה, זה פורץ בשלב אחר בדיוק כמו שכל דבר אחר שאנחנו נוהגים להחניק בתוכנו הופך להיות שלילי עד לידי מחלות סופניות שלא עלינו חס ושלום. עמית לסיכום... תמיד עבר, כל עבר וכל חווייה שארעה בו נשמרת בזיכרון של תא, התא הזה נמצא בכל ההוויה הזאת שנקראת "אדם" והרבה מעבר לזה ..הזיכרון תמיד יהיה שם ואם לא נעשה עבודה עם עצמנו הוא תמיד יצוץ ברגעים שאנחנו הכי לא מוכנים .. ברגעים שאנחנו הכי חלשים כי זה בדיוק מה שיזכיר לנו שאנחנו צריכים לעשות עבודה עם עצמנו. חרדה יכולה להיות ביטוי מאוד מורכב לזיכרון התאי ויכול להיות שהזיכרון הזה ילווה אותו כל חיו אבל ללא ספק אנחנו חיים כדי לגדול ויש מקום לטפל בזה וגם להצליח בזה .. חשוב שהמסגרת לא תהיה יותר מידי טיפולית, כי אחרי הכל הוא רק ילד. בהצלחה :-) הילה