דמעות

פני קטיפה שראיתי רוך ותמימות של פורקן נעורים בך לגעת רציתי ולא היו בך חיים שמך חקוק על האבן רק אהבה נשארה לי בלב את עכשיו בגן עדן ולי נשאר הכאב - אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות הן זולגות אל הקבר החם יורדות בכל העולם. מלבדך לא היתה לי אף נערה לא אהבתי לפני אמונים לך שמרתי ואשמור לך גם אחרי פני קטיפה בשמיים לי מחייכת מבין עננים את עוצמת עיניים ומתכסה לך בתכריכים - אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות הן זולגות אל הקבר החם יורדות בכל העולם.

היא נמצאת בזמן אחר, הוויה אחרת ואולי זה לא מנחם אבל אתה יכול להיות בטוח שהיא איתך, כי זה חוק קוסמי, נשמות לעולם לא הולכות לאיבוד והן תמיד נמצאות והן תמיד קיימות והן תמיד איתנו, גם אם לכאורה הן לא עטופות בגוף. עצה? אחרי האבל, מומלץ לפנות מקום לאהבה חדשה, כי אחרי הכל, אתה בחיים וזה הרבה מאוד, הרבה מאוד בשביל לזכות בעוד כל כך הרבה אהבות. זה לא ישנה את הזיכרון המכאיב, אבל יש בכך מן התקווה לחשוב שיש לך זמן לברוא כל מה שאתה רק רוצה עבור עצמך, כל עוד אתה חי. חיזוקים וחיבוקים אם תרצה להרחיב אתה יותר ממוזמן ויותר ממוזמן להמשיך לבכות אם זה מה שהנשמה שלך רוצה, לפעמים צריך לתת לזה להיות, גם אם אין לזה סוף באיזשהו שלב זה משתחרר, זה לא יהיה לעד, זה בהחלט מסביר מדוע אתה רוצה להיעלם.... באהבה רבה, לימים יבשים עם חיוך ענק בלב שיבוא להאיר אותך שבוע טוב הילה :-)

קראתי בריפרוף על מה שקרה לך השבוע(מצטערת בריפרוף כי זה הזמן הנוטר לי אם לא אני נרדמת על המקלדת) הבנתי שעבר לך שבוע ח-ר-א לכולם יש שבוע חרא מולאן כל כך צדקה גם אני אוהבת גבר עם שרירים אפילו מלא ולא נמושה שמישהו יזרוק עליי במסיבה בירה כי נראה לו "קול" הוא לא יוכל לעשות כלום..(אגב יכולים לזרוק בירה ואז גפרור ודניאלה הופכת לפחם) בכל אופן אני לא זוכרת בן כמה אתה או את הסיפור אם תרצה אז בכייף אשמח לדעת ואם אתה כתבת את זה ,זה כל כך יפה אני למשל לפעמים כותבת לפעמים "לוקחת מאחרים" לדעת את התחושות שלי כי לפעמים אין לי את זה מוכן ביד ואין לי זמן להביע את זה כמו שאני אוהבת ולכן אני "גונבת" מאחרים יותר קל יותר פשוט יותר ואני לא צרכה לחשוש מליכנס לדיכאון שוב כי אני כותבת המון שאני בדיכאון שאני חוששת שיכולה \קרה משהו זה כל כך מתסכל אני יודעת אתה הזכרת על מה שקרה על הסכין החמה ואבא שלך בגלל שאני לא יודעת בן כמה אז אני לא יודעת איך לענות אבל אני אענה על זה בכלליות קרו לי דברים... קרו לי דברים שלא אשכח או אסלח לעצמי על כל דבר יש לי סימן בגוף.. אמא שלי שאלה אותי על הסימנים זה תיסכל כי שיקרתי לה אמרתי לה עם עט חד0.4 נתקע לי ביד או אפיתי זה מה שקרה.. רציתי לומר לך אני כל כך גאה בך שסיפרת את האמת שסיפרת מה שקרה זה כל כך חשוב לגלות את האמת.. ולא לחיות בשקר.. מאחלת לך המון אושר בריאות והצלחה ואני מקווה שהולך לך טוב עם הפסיכומטרי כי אני ניסיתי ליכנס עכשיו לקורס ולא נראה לי שאני אצליח ליכנס..:-( שלך דניאלה

תודה רבה לך ולכולכם על תשומת הלב ועל זה שאתם לא סתם כותבים משפט או שניים אלא ממש מאריכים וכותבים באמת מהלב. אומרים שהפרעות אכילה באות הרבה פעמים כי רוצים תשומת לב אבל לא יודעים להביע את הרצון הזה במילים אני לא יודע אם ככה זה גם אצלי אבל מה שבטוח שתשומת הלב הזאת מאוד מעודדת. בכל אופן הסיפור שלי הוא שבכיתה ט' עברתי לבי"ס חדש עם פנימיה ולא הכרתי שם אף אחד ובנוסף לכל זה אבא שלי היה המנהל של הבי"ס. אני חושב שבגלל זה הכל התחיל ולכן אני כותב שזה התחיל אז בכל אופן היתי קצת שמנמן ורציתי לרדת במשקל וירדתי וירדתי וירדתי איזה 30 קילו ואז נכנסתי לשניידר למחלקה להפרעות אכילה לידלים ועליתי במשקל ואז השתחררתי וירדתי שוב פעם ועוד פעם התאשפזתי ועוד פעם ירדתי (בערך 8 פעמים) לאט לאט התפתחו כל מיני אובססיות מגוונות ובעיקר אובססיה רצינית לספורט שעד היום אני לא משתחרר מממנה בכל אופן לפני שנה המצב שלי היה על הפנים והיתי בדיכאון לא נורמלי ואז נכנסתי לתל השומר ובא נאמר שלא שיתפתי שם פעולה בכלל. כמובן שחוץ מלעלות במשקל זה לא עזר כלום וכיום הנני כאן.... זה מאוד בקצרה. בכל אופן שוב פעם תודה על תשומת הלב חיבוקות ונשיקים