ילד בו 3 שלא רוצה לאכול עקב חוויה טראומטית - דחוף

שלום, אני לא יודע אם הגעתי לפורום המתאים, אבל לא מצאתי פורום מתאים אחר. בני בן ה- 3 חווה חוויה טראומתית של חנק בזמן אכילת חתיכת נקניקיה לפני כשבוע וחצי (אשתי ואני הצלחנו לחלץ את החתיכה ע"י הטיית הילד וטפיחות נמרצות בגב) הילד מתנהג רגיל לחלוטין חוץ מעייפות יותר במעבר, הרופאה אמרה שיש שכנראה יש פצע בגרון ושצריך להתעלם מ"ההצגות" של הילד ולהמשיך כרגיל. בנתיים עבר שבוע וחצי, הילד חוץ משתית שוקו לא אוכל כלום, אפילו ממתקים הוא לא רוצה. הייתי מגדיר את התופעה כחרדה מאכילה (הוא שם יד על הפה, מסרב לאכול ומראה סימני פחד) כללית הוא ילד רזה מאד, אין עודפי שומן ! מה עושים, איך מוציאים אותו מזה, זה מתחיל להפחיד אותנו, האם למישהו היתה "חוויה" דומה ? האם טיפול פסיכולוגי לילדים יכול לעזור (מה עושים בטיפול כזה), אולי טיפול תרופתי, האם מישהו עבר או שמע על מקרה דומה, נשמח לקבל פרטים נוספים. תודה עמית

מכל מה שהספקתי להבין פשוט הייתי מציעה לשוב ולטעום את 'הדייסה' יחד איתו אבל ממקום אחר, חלילה לא ממקום של לחץ או דאגה, כי זה עובר אליו וזה מגביר את הפחד אצלו, לכן תנו לזה ניסיון מבלי להיכנס לפאניקה. כשמתיישבים לאכול, יהיה כדאי ורצוי לאכול יחד איתו את האוכל שהוא אוכל, לטעום מהצלחת שלו ובאופן ידידותי, להראות לו שהכל כשורה, להפוך את זה ממש למשו ידידותי ולא ברמה של חובה ..אם אתם אוכלים את אותו מזון ולא קורה לכם כלום אז הוא ירגיש ביטחון אבל זה חייב להיות מלווה ברגשות נעימים. כל לחץ או חרדה שתפעילו לגביו רק ימחיר את המצב. רעב מתעורר והוא לבד ירצה לאכול באיזשהו אופן במיוחד אם הוא עדיין ילד. יכול להיות שעדיין יש לו פצע וזה מפריע לו לאכול, אז לתת לו זמן. ואפשר לרסק לו אוכל של ממש ולתת לו לשתות את זה באופן זמני עד שהוא ירגיש ביטחון יותר. כל הפתרונות האלה ידודיתיים, בלי לחץ, להבין שיש קושי וצריך ללמוד איך מתגברים עליו. אבל יש חוק ככל שאנחנו מפעילים לחץ ואנרגיה של פחד, ההימנעות והרתיעה רק תגדל אצל כל אדם, חלק מצליחים להתנגד לזה חלק לא וכשלא הגישה הכי ידידותית לגבור על זה, היא פשוט להירגע ולגרום לו להרגיש ביטחון ביחס לאכול, ע"י טעימה משותפת, בלי ציוויים, בלי איומים, בלי בלגאנים של תנאים, פשוט להיות עם המצוקה שלו ולנסות באמת להבין מה קורה לו ואתם תראו שזה יעבוד, כי ככה בהם ילדים, אנחנו הביטחון שלהם ואם אנחנו משדרים להם חוסר ביטחון הם נוהגים אותו הדבר.. פשוט מאוד. יהיה מאוד לא שפוי להתחיל כבר מהגיל הזה בטיפול תרופתי ובטח שלא אחרי מקרה כזה בודד. הכל קם ונופל על תחושת הביטחון שלו, חשבו יחד איך אתם גורמים לו להרגיש ביטחון סביב נושא ההזנה באהבה ומתוך רגיעה. לאמא תמיד יש פתרונות יצירתיים, אבל לא ממקום של לחץ.. חשוב מאוד! במידה ויש בעיה שהיא ממשיכה להתהוות ואין שיפור, הייתי פונה דווקא לתחום אלטרנטיבי כגון הומאופטיה, קיניסיולוגיה, מפני שהתחומים האלה פועלים מצויין על ילדים והאפקטיביות שלהם יעילה הרבה יותר מטיפול קונבנציונאלי, גם יותר מהנה עבורם. במידה והמצב יחמיר ותרצו עוד פרטים אני ישמח לתת לכם טלפון. אני ישמח לשמוע מכם על כל התפתחות בהצלחה ובאהבה רבה יום נעים הילה

הילה, תודה רבה על ההתייחסות "מכל הלב" שלך, זה חיזק אותנו ונתן לנו עוד רעיונות לההתמודדות עם הבעיה. נעדכן בהמשך עמית