הילה והנדלה, היי לשתיכן... וגם לכל השאר :-)
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הילה, תודה רבה על תגובתך החמה, הכנה והרצינית. בהחלט גרמת לי לחשוב. לאחרונה, התחלתי טיפול במרפאת הפרעות אכילה ואני בטיפול פרטני מחוצה לה. בינתיים, אני נעה בין הרצון להאחז בהפרעה ולא לתת לה ללכת, לבין התהיה איך חיי יראו בלעדיה. לעתים אני אפילו מפחדת לפנטז על זה. מהדברים שכתבת עולה, שעברת תהליך מ-ד-ה-י-ם! אני כ"כ מקווה שביום מן הימים אוכל לספר לכולם שעברתי תהליך דומה ושאני במקום אחר לגמרי מזה שבו אני נמצאת היום. כשקראתי את הדברים שכתבת חשבתי לעצמי "איזה כיף לה, היא אחרי כל הסיוט הזה, היא קיבלה החלטה שהיא חיה איתה כיום באושר". גם אני רוצה להיות מאושרת, כמו כולנו. הרי אף אחד לא נהנה להיות אומלל, חלקנו פשוט רגילים לאומללות, משלימים איתה, מקבלים אותה כמשהו הכרחי. ויש קול קטן בתוכי שמרמז לי שביום מן הימים גם אני אהיה מאושרת, כי אני לא חושבת שאני מסוג האנשים שיוכלו להשלים עם אומללות לאורך זמן. ומה כרגע? לא יודעת. אולי להתחבט ולהתלבט ולשאול ולנסות ולסגת ולחזור שוב ולטפס ולהחליק ולהתרסק ולקום שוב ולבנות את הכל מהתחלה, עד שזה יצליח, עד שהבסיס יהיה איתן דיו כדי להחזיק את כל כובד משקלי (הייתי חייבת בדיחה קטנה בתוך כל הרצינות שנפלה עלי). ומשם, הכל כבר יהיה טוב יותר. הנדלה, לא אחת אני מוצאת את עצמי מזדהה עם סיפור חייהם ועם חוויותיהם של אחרים המתמודדים עם הפרעת אכילה. ברור לי כשמש, שרק מי שסבל / סובל מהפרעת אכילה יכול להבין לפרטי פרטים מה עובר עלי מדי יום. כשאני מנסה להסביר לאחרים מה עובר במוחי ה"מופרע", הם אינם מסוגלים להתייחס לזה ברצינות, הם לא מסוגלים לתפוש שלמרות שאני רזה, אני מרגישה ענקית, אז הם מגיבים בביטול או בצחוק לדברי. אין, אבל אין, כמו התחושה שמישהו מבין אותך באמת. כיום, אני בטיפול קונבנציונאלי. בעבר ניסיתי לפנות לערוץ האלטרנטיבי יותר, ואני מאמינה שיש בכוחו לסייע ולקדם את ההחלמה, אך לא צלחתי מעבר לפגישת ההכרות. כרגע, הטיפולים הללו מעט מלחיצים אותי, שכן אני מכירה את סיטואציית הטיפול הקונבנציונאלי לפרטי פרטיה ושם קשה "להפתיע" אותי, ולכן אני בשליטה ומרגישה נח יותר איתה. יכול להיות שבהמשך בהחלט אשקול לשלב זאת עם משהו קצת אחר. שמעתי על דיטה ואף קראתי פעם כתבה שעשו עליה בעיתון. נשמע שהיא עברה כברת דרך רצינית ואין לי ספק שהיא יכולה לשמש מודל ולתת תקווה להרבה אנשים. אני מקווה עבורך שהטיפול ההומאופטי יגרום לך לנחת ולהקלה. אני חושבת שאחרי כ"כ הרבה זמן של התמודדות עם ההפרעה, מגיע לך לנוח קצת. בהצלחה!!! יהיה מעניין לשמוע איך העניין מתקדם...
אני שמחה דווקא לקרוא את מה שאת כותבת, כי זה בהחלט מעיד שאת בכיוון הנכון. אני תמיד אומרת שבכדי לגדול חייבים לטעות ממושכות ולהתנסות עם כל מה שעולה בעקבות ההתנסות, היא לא תמיד פשוטה, כמעט אף פעם לא במיוחד כשזה מאלץ אותנו להכיר בטעויות שלנו כי כאילו לכאורה מה זה בעצם אומר עלינו אם לא יותר מאשר פשוטו כמשמעו, אנושיים אבל כאלה הם אנחנו וכאלה הם החיים, אחרים יגידו שלרצוח זה אסון טבע במיוחד אם הצורה של זה היא יותר פורמאלית וישירה אבל אני שואלת אותך, מה שאנחנו עושות זה לא רצח???...וזה לכאורה נחשב מקובל. ויחד עם זה זה אחד השיעורים הכי משמעותיים שכל נשמה חייבת לעבור בשלב זה או אחר כדי להבין שזה טעות גדולה מידי. זה אף פעם לא או שחור או לבן ואני חושבת שהחיים נועדו לגדילה ובהחלט אפשר להגיע בהם למקום מאוד טוב של שקט שלמות ושלווה שנובעת בעיקר מהערך שיש בחלקיו כי אז זה אומר שכל אדם יש לו את הייחוד שלו ושהוא בעצם תורם בסופו של דבר להווייה השלמה ואת תגיעי לזה לאט לאט עם הרבה תרגול, רצון, כוונה, אמונה והרבה הרבה סבלנות שלך באהבה רבה אני ישמח לשמוע ממך אני
