להילה

מכתב שכתבתי לעצמי: אני מרגישה ואני יודעת שאני מבזבזת את הילדות שלי.. ובעצם כבר ביזבזתי. אני הספר בקצרה, כי הגעתי לאתר שלך והתחלתי לקרוא את מלוא מאמרי הפורום בנושאיי הפסיכולוגיה.. אני בת 18 וחצי, בצבא כרגע - רחוק מהבית לצערי.. בקרוב יהיה קרוב, כי ביקשתי הפיינה לפסיכולוג.. יש לי הרבה הרבה בעיות. שאני כבר לא יודעת איפה לכבור את עצמי. נתחיל בזה שאני לקוית למידה (שזאת הבעיה הכי קלה כרגע), או שנתחיל מזה שאני חיילת כרגע, שלא יודעת אנגלית ושלא עשתה בגרויות, כי למה? כי היו לי הפרעות אכילה, ועכשיו כבר אין לי, אבל אני כן מתעסקת המון בנושאי ספירת הקלוריות ובכמויות זה מטריד אותי יום-ויום ועוד יותר מטריד אותי בגלל שאני בבסיס רחוק מהבית, וכל הזמן אני יורדת לסופר לקנות.. ואני מחשבת כל הזמן, יש מי שמטפל בי בזה בפרטי רק לפני שבוע התחלתי אז אני כבר פחות דואגת עוד שבועיים יהיה לי תפריט כמו שצריך. או שנתחיל בזה? שאני בחיל המודיעין בתפקיד ממש טיפשי לחיל. שזה לא משנה איזה תפקיד אבל אף אחד שם לא יודע שיש לי הפרעות אכילה או שהיו לי, ואני בקרוב הולכת לפסיכולוג של הצבא, כדי לספר לו, למה אני צריכה שיעיבר אותי קרוב לבית.. ואני מקווה שהוא לא יוצא אותי מהחייל.. הוא יוריד לי נפשי, אין מצב נכון?. או שרגע!! אני יודעת נתחיל בזה, שהיום יום חמישי השעה 23:00 כולם הלכו לרקוד במסיבה סיום קורס של אחותי התאומה, ואני נשארתי בבית כי טיפה כואב לי הרגל, וכי מחר אני צריכה לקום בבוקר מוקדם בשביל הספינינג? וביינתים עובר לי בראש: "העם יעבירו אותי בסיס או לא" העם הפסיכולוג יוצא אותי מהחייל - למרות שאני לא רוצה, אני כן רוצה להיות פקידה באותו חייל ולעשות כמה שאני יכולה על מנת לתרום לצבא. "העם אני יצליח לישון בלילה? משום מה תמיד בלילה הלב שלי פועם בבומים לא יודעת למה, ולוקח לי זמן להירדם. עוד חודש אני תורנית במבטח בבסיס, מה אני יעשה כדי לצאת מזה?): עוד מחשבות שעובורת לי בראש *אני לא יכולה להתקשר עכשיו למור, עכשיו אני צריכה להתאמו על שפגטים, כי עם אני יבוא לקיקבוקסינג ויראו שאני כבר פחות עושה שפגטים טוב, לא יאוהבו אותי ולא יחמיאו לי! אבל מצד שני.. אני כל הזמן קוראת ספרי פסיכולוגיה, ועושה לי טבלאות וספרים של ד"ר ברנס ואני מבינה שאני לא בסדר, ואני אומרת שמהיום לא משנה באיזה שעה מעכשיו אני התחיל לממש, ולא זה לא מצליח משום מה. אני נהיית אובססיבית מהר מאוד לדברים. אני נורא איטית ואדישה בעבודה, אני הכי רוצה בעולם, לשרת בשירות צבאי קרוב לבית. באותו חייל, עם זה אפשרי, להיות פקידה לא לעשות תורניות, אבל לעבור כמו שצריך ושאני יחזור הביתה אני אוכל ללמוד אנגלית, כי עם לא לטפל בזה עכשיו אז מתי? אחרי הצבא.. זה כבר יהיה מאוחר מידי, איך אני פותחת את העיינים עכשיו? ונהנת מהחיים? יש ימים שאני נהנת וכל שהאר הימים לא משהו.. אני יודעת שהצבא זה בית ספר לחיים, אבל אני לא מפיקה כלום ואני בקושי ישנה בין שבת לראשון(היום בו חוזרים לבסיס) מה אני עושה ומה אני צריכה להגיד לאותו פסיכולוג שאני הולכת עילו של הצבא, כדי שיעיבר אותי קרוב לבית? ויבין למה אני צריכה. בעצם מה אני עושה עם עצמי עכשיו? ממש בלי מסיבה.. והם כבר הלכו אבל אני צריכה ללכת לישון כי מחר צריכים לקום ב 8 לאכול כי ב 9 וחצי צריכים לצאת לספינינג, ואחרי זה צריכים ללכת לעשות תכשיט בחרוז כזה.. אין לי כוחות יותר! פשוט אין לי! אני רוצה עזרה , ורוצה לשמוע מה אתה חושב תודה. זה מכתב שכתבתי לאיזה פסיכולוג - חשוב לי מאוד לציין כאן שאני לא מקיאה ואף פעם לא הקאתי , רק פעם אחת ניסתי ללא הצלחה לפני שנים ומאז ל ניסתי שוב.. הבעיה היחדיה שלי עכשיו, שאני לא מפסיקה לספור ולמדוד קלוריות. אני אולת כמאט הכל אבל לא מפסיקה לספור

יקירה ואהובה שאת שבוע טוב.. אז ככה.. כמה דברים לי אליך, סביר להניח שפניה לקב"ן אודות כל מה שעובר עלייך, יכולה לגרום לכך שהוא ימליץ לשחרר אותך או אפילו לאשפז אותך, יותר מאשר להעביר אותך בסיס. אני אומרת לך את זה מפני שאני בזמן הצבא הגעתי למצב נוראי של תת משקל וכשהגעתי לקב"ן, הם רצו לאשפז אותי, מזלי שהיה לי פסיכולוג אדיר שהלכתי אליו באופן פרטי מחוץ למסגרת צה"ל, הוא התערב והמליץ על השחרור שלי, לא עבר חודש והייתי בחוץ אבל במצב של רגל אחת לפני הקבר. אני בטוחה שאם הייתי נשארת להתאשפז, סביר להניח שהייתי מתה, כי כמו שאני מכירה את עצמי אני לא יכולה לסבול שסוגרים אותי ושאם אני מחליטה לסגור את עצמי זה יהיה חייב לבוא מבחירה ולכן זה היה חיובי ששחררו אותי, כי אז התחלתי לטפל בעצמי ברצינות לא משנה שלקח לי 7 שנים אחכ לצאת מהפרעות אכילה אבל התהליך לצאת מזה התחיל שם, לא משנה שעוד נפלתי שלוש פעמים אחכ אבל יצאתי לבסוף גיבורה אמיתית ללא הפרעות אכילה!!!!. גם לי יש לקויות למידה קשות ביותר וזו הסיבה שאין לי היום בגרות או תואר אני בכלל לא מבינה איך סיימתי תיכון או נכון להיום שלמדתי במסגרת של לימודים גבוהים לא מפני שאני טיפשה או לא בעלת יכולות, מפני שאני יכולה להכניס הרבה דוקטורים לכיס הקטן שלי ביטוי די מכוער שאני לא אוהבת להשתמש בו אבל הוא מאוד מתאים לתחום הזה, כי הכל שטויות, האנשים האלה לא מעידים על חוכמה בלתי נדלית, הם לרוב מעידים על טפשות מוחלטת והרבה משחקים של אגו, היררכיה ושכביכול הם שווים יותר אבל זה שטויות וגם הם יודעים את זה, לפחות חלק מהם. אני לא יגיד לך שלא קשה לי עם זה אבל מצאתי דרך ללמוד באופן שבו אני יהיה מסוגלת להבין מה אני לומדת וגם ליישם את מה שאני לומדת וזה יכול לקרות לי רק מתוך שקט וקצב מאוד איטי, אני תמיד מתמקדת על נושא וחוקרת אותו לבדי וככה אני לומדת, אין לי תעודה אבל אני יודעת הרבה מאוד ואין לי שום רצון להוכיח לאף נפש חיה אם אני יודעת או לא, מספיק לי שאני יודעת ומיישמת את מה שאני יודעת מתוך רגישות מאוד גבוהה לעצמי ולזולתי כאחד אבל אני בטוחה שיכולת הקליטה שלי גבוהה ביותר ואני בטוחה שגם שלך, כי כאלה הם האנשים שיש להם לקויות למידה הם בדכ גאוני הדור על אף שאני רחוקה מלראות אותי כזו אבל אני בהחלט יכולה לראות שהתברכתי בהרבה מאוד יכולות והיום כשאני כבר גדולה ובוגרת, אני יכולה לראות שהרבה מהתארים האלה ומתעודת הבגרות לא שווים כלום אם את לא תהיי בת אנוש על טהרה של אמת וקדושת אלוהים, העושה מעשים טובים לעצמה ולסביבתה, כי אחרי הכל, אם את חרא של בנאדם, התעודה הזאת לא שווה כלום!!!!!! ואני בטוחה שיש לך יכולות ושאת מוכשרת בצורה בלתי רגילה ואני מצטערת שבבית לא ידעו לטפח את זה בך ושגם בביס לא באמת ידעו מה לעשות איתך בנושא, אבל אני מודיעה לך שאחרי הצבא את תתחילי חיים חדשים ואת תבני את עצמך מתוך הקשבה לעצמך ואת תגלי דברים נפלאים, מוכרח להיות, אני חותמת לך. אבל לשם כך את תהיי חייבת להתפנות לכך לגמרי וסביר להניח שהצבא לא באמת תורם לך הוא יותר מזיק לך ואני לא כל כך בטוחה שזה לא יהיה טוב עבורך להשתחרר ואם את חוששת שזה יזיק לך, את יכולה להיות בטוחה שאת אף אחד זה לא מעניין. גם אני פחדתי מתעודת השחרור שלי מצה"ל, עד היום אף אחד לא שאל אותי על זה כלום! בשום מקום עבודה שעבדתי בו. כך שאם זה יקרה ויכול להיות כאמור שזה יהיה מאוד חיובי עבורך, אין לך מה לחשוש, הכל יסתדר. אבל כמו שאמרת את צריכה טיפול וזה בהחלט צעד נבון לפנות לקב"ן, אל תחששי ואני מציעה לך להגזים את זה כמה שיותר, את כל התיאורים, הכל על תחסכי, מה גם שהם לא באמת צריכים אותך ולא מפני שאת לא חשובה, אלא מפני שזה באמת מיותר לאנשים מסויימים, מגיע לך הרבה יותר מזה וחבל שסתם תסבלי, אם היית נהנית ומרגישה שאת לא נפגעת, הייתי מברכת אותך להמשיך ולסיים את זה כמו כל אחד אחר אבל לא נראה לי שזה המצב . ואני בטוחה שיום אחד את תוכלי ללמוד לגמרי מתוך חופש ואהבה לדברים שאת מסוקרנת אודותם, אבל מישהו טוב צריך ללמד אותך כיצד לגרום לזה והמישהו הזה הוא לא פחות ולא יותר מאשר את!!!!! רק אם תשובי להאמין בעצמך, כי אני בטוחה שאת מדהימה והמכתב שכתבת לי מעיד על מישהי אינטלגנטית בצורה בלתי רגילה, זה אומר משהו....בעיקר בשבילך אני מאוד רוצה לשמוע ממך ולדעת מה קורה תכתבי לי מתי שתרגישי באהבה רבה שבוע נפלא בהצלחה :-) הילה