הילה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
מה שלומך? תודה על התגובה זה באמת מעודד.. אוף עכשיו אכלתי סתם.סתם. הייתי קצת רעבה אבל כבר אכלתי הערב וזה היה סתם. אני יודעת שזה לוקח זמן אבל זה קצת מבאס. ואני כל הזמן אומרת לעצמי, בסדר, אני אטפל בזה בחופש.. אני אלך לטיפול.. וזה התירוץ שלי לוותר לעצמי. ואסור לי להיות ככה. אני צריכה להגיד לעצמי, שאני צריכה להפסיק עכשיו!לא לבנות על משהו ששקרה בעוד הרבה זמן. גם כשהייתי אנורקסית כל הזמן אמרתי לעצמי, אני יודעת שזה לא כל כך טוב, אבל עוד כמה שנים אני אפסיק.. כשאני אגיע למשקל מסויים... כשאני ארצה ללדת... וכו' וכו' אז גם עכשיו אני אומרת לעצמי, עוד מעט טיפול.. עוד מעט אני מסיימת את העבודה (ולא דברתי על זה הרבה אבל ממש קשה לי שם. לא עם הבנות, עם ההרגשה שאני לא עשיתי מספיק... בהזדמנות אני אכתוב על זה בלינדר. אין לי כח להכנס לזה כרגע, בכיתי על זה היום..) זאת לא תקופה נוראית בחיים שלי. ברוך ה' באמת טוב לי ויש לי הא=רבה דברים להודות עליהם. אבל למה דברים קטנים משמבשים לי את המערכות? אופי חלש? או שהפרעת אכילה זה כמו עמק במח, שברגע שאתה סוטה בצורה הכי קטנה אתה נופל לתוכו?... אי אפשר להפטר מזה לגמרי?... סדנאות להרגע?סבבה.. אבל רוגע זו המידה שמאפיינים אותי בה. עמדתי בפול סיטואציות מלחיצות, וצמיד כולם מסביב מתלהבים מכמה אני רגועה.. איך אני מחייכת ולא נלחצת וצוחקת... אז פתאום לי קשה להרגע? אז השטויות האלה משפיעות עלי וגורמות לי לאכול? ולמה לאכול למה לא לצום?.... סתם... נסחפתי.. אני מתה מעייפות אבל יש לי עכשיו מבחן ללמוד אליו.. וביום ראשון חניכות שלי מהפנמייה הקודמת מסיימות. והן מבחינתי כמו אחיות שלי..מיותר. אין לי ילדים, אבל כמו הבנות שלי. כי באשכרה הייתי אמא ואבא שלהן...ואני רוצה להכין להן משהו... אני הולכת להיות שבת בפנימייה של עכשיו . בכלל לא בא לי... אני צריכה לפרט את זה אבל לא לעכשיו. לילה טוב ותודה על ההקשבה. אוהבת שיר
לפני שאני פורשת לעיסוקי ואומרת לכולם שבת שלום אני רוצה שתדעי, שאני שמחה שאת כותבת, כי אפשר ללמוד ממך המון על תהליך דווקא בגלל שהשארת את האנורקסיה מאחור ואז את תגידי לי:"כן, אבל אני כל הזמן רעבה, אז מה יצא מזה?!" אני רוצה לומר לך שככל שאת תתקרבי לעצמך יותר ויותר, ככל שאת תאהבי מה שאת עושה כך ייטב בעבורך. עדיין אני מרגישה שיש לך טעות בתפיסה,את רוצה להימנע מאוכל, אבל זה בלתי אפשרי ואני דווקא חושבת שאם כל היום היית אוכלת כל פרק זמן קצר משהו ומפעילה את הגוף שלך, את היית רגועה יותר ביחס לזה ואת לא היית נתקפת זלילה ואת תתפלאי לשמוע שבמצב הזה אם זה בכלל רלוונטי לגוף שלך אפשר לרזות יפה מאוד, כי כל ההכלה הופכת להיות מאוד מאוזנת וחשוב שתדעי את זה כי את לא מבינה את זה וזה מקשה עלייך. אבל תנסי ואם קורה שאכלת, סביר להניח שהיית צריכה ואם באותו זמן היית מניחה לזה ומקבלת את זה, גם הגוף שלך היה סופג את זה יותר טוב ואת לא היית משמינה, את לא יודעת כמה המחשבות שלנו תוקעות תהליכים בתוך הגוף. את אמרת שאת רגועה, אולי זה נראה ככה מבחוץ אבל זה לא מה שבאמת קורה לך, את מאוד עצבנית ולא מקבלת כזה מגיע לתחושת רעב, את בדכ נלחמת איתה וזה מהש תוקע אותך. ועדיין אם את לא בלחץ ואוכלת סימן שאת זקוקה לזה ואם הית נמנעת משפיטה יכול להיות שהצורך הזה היה עובר יותר מהר ממה שאת חושבת ולא מתפתח לזלילה או סתם אכילה שלא באמת היית זקוקה לה. במצבים האלה אם את רוצה לאכול אקסטרה, תמיד תאכלי שתי פרוסות לחם מלא, כפי שכבר הזכרתי זה מווסת את רמת הסוכרים בדם וזה נפלא במצבים של רעב לא מוסבר, גם אני עושה את זה וזה פשוט מדהים. יכול להיות שזה לא מתאים לך אבל שווה לנסות ואני מאחלת לך הרבה הצלחה בפרוייקטים שלך הרבה אהבה יקירה ואני ישמח לשמוע על כל מה שרצית לפתח כנושא.... שבת שלום :-)
