הילה יקרה בנות יקרות (וגם אנורקסי!!!)

מה שלום כולן? אני נכנסת מדי פעם להתעדכן ולקרא, גם כשאני לא כותבת. אני ממש אשמח לשמוע מכן! דניאלה, לינוי, אנורקסיה... כל מי ששכחתי אגב, מה עם מולאן? ראיתי שהרבה זמממממן אין כלום ממנה. מישו יודע? שלומי טוב מאד, ברוך ה'. היה לי שבוע די מטורף, מלא עבודות באוניברסיטה, מלא עבודה בפנימיה, כשגולת הכותרת היתה לבלות לילה במיון עם מישהי שששתתה אקונומיקה/ סבון רצפה/ סתם אמרה את זה לצומי... אבל בכל זאת זה הוגדר כניסיון אובדני ובילינו את הלילה במיון. אח"כ אשפזו אותה ל24 שעות. בקיצור היה חוויות. אבל בסה"כ היה שבטוע כיף. יש לי בעיה קטנה. זוכרת שסיפרתי לך על האכילה בלילה? האמת שבזמנו ממש עודדת אותי וזה די נפסק (ואז גם רזיתי יפה), אבל מאז שחזרתי לעבודה מחופ שפסח,זה התחיל שוב. למען האמת אני לא תמיד אוכלת ממש ארוחת ערב בפנימייה, או שאני אוכלת מעט ואז אני חוזרת ב11-12 ורעבה. ובגלל שכבר התרגלתי לאכול בשעות כאלה, אני כמעט תמיד אהיה רעבה בשעות כאלה... ואני יודעת שזה לא בריא לא פיזית ולא נפשית וזה משמין ומלחיץ אותי והכל. בקשר לבדיקות דם, עשיתי בפסח, ואני לא מוצאת את הזמן להגיע לקופת חולים להביא את זה... אני על הפרצוף, אני מודה... בעיה נוספת שלעדתי גורמת לזה היא שקשה לי ללכת לישון מיד כשאני חוזרת (אפילו שאני מאד עייפה), כי אני בהיפר כזה. יש הרבה ימים שאני חוזרת הביתה אחרי שמ8 לא הייתי בבית, וגם סתם, קשה לי מיד להתנתק וללכת לישן. יש בי איזה פחד שאני אוכלת כדי להתמודד עם מה שכבר עלי במשך היום, להתמלא קצת מכל הבחינות. אני מנסה לחשוב על תחליף, כמו לקרוא, לכתוב, להכנס לפה... אבל מה לעשות שכמה שזה עוזר לכתוב פה זה לא משביע כמו אוכל.. האוכל הואפיתוי הרב יותר חזק, ש(במיוחד כשאני נמצאת בתוך הבית שלי), קשה לי לעמוד בו...ובינתיים אני משמינה חזרה.. כמה שאני ממש משתדלת להוריד את עניין הלחץ, ולאלכול כשהגוף מבקש ולא לשים על כל עניין השומנים... מה לעשות, אני שונאת חולצות צמודות. ועדיין קשה לי עם זה שבערך כל מי שאני רואה ברחוב יותר רזה ממני... אני מרגישה שאני נראית סביר, ואז אני רואה תמונה ולא מבינה איך הגעתי למצב כזה. הילה אל תבהלי ממני אני יודעת שאני רושמת מחשבות של חולה, אבל אני לא שם... מצד שני אני לא משקרת לעצמי.. במיוחד ל א בפורום הזה. באמת עם כל כמה שנהייתי כנה עם אחרים ועצמי, ואפשר להגיד שנהייתי די כנה, הפורום הזה הוא המקוםש אני מרגישה שאני הכי יכולה להיות אמיתי. בליש ום חציצות ובלי כלום.אפילו יותר דוגרית לפעמים מאשר בלילה מתחת לשמיכות. בגלל זה אנ י נשארצ עם שם בדוי, כי באמצ הדברים הכי אישיים שלי כתובים פה,. זה ממש כיף לי ועושה לי המון טב שיש לי אותך הילה ואת כל הפורום הנפלא הזה בשבילי כאן. מצחיק, בעקרון הפורום הוא אי -ש ם בסייברספייס, אבל הוא חלק מהבית שלי, והוא עמוק בתוכי. חלק מהחיים שלי. שוב התכוונתי לכתוב הודעה קצרה ויצאה לי מגילת העצמאות... שתהיה לכולן שבת של שלום! המון אור ושמחה! ושוב תודה, אוהבת, שיר

אני יודעת שאת לא חולה אבל לפעמים צריך עזרה גם כשלא חולים. עצם זה שזה עדיין מציק לך זה אומר שיש משהו לא פתור מבחינתך שכדאי יהיה לתת עליו את הדעת בשיא הרצינות וזה לא אומר שאת צריכה להיות חולה בשביל ללכת אפילו פעם בחודש למישהו ולדבר איתו על הנושא הזה כדי לעזור לך להתגבר על השאריות שיש לך ואולי זה יעזור לך. וכן הבנות האלה יכולות להעיק לא ברמה שהן לא שוות או שאין להן מקום כי הן יכולות להיות נפלאות באותה מידה אלא מפני שהחברה הפכה אותן לתדמית שכך צריכה להיראות אישה ואני אומרת שרק כלבים אוהבים עצמות,ואת זה גבר אמר לי באחת הנפילות שלי שהייתי שלד, גבר אמיתי 'עם ביצים' כמו שאומרים לעולם לא יאהב באמת אישה כחושה ותסלחי לי מראש על ההתבטאות, אני לפעמים בוטה. נכון אוכל זה דבר טעים ומגרה בפוטנצייאל תמידי כמעט ולפעמים הרעב הזה חשוב ולפעמים צריך להזין אותו גם אם הוא בדכ מעבר למה שאת רגילה להזין אותו בזמנים שאת מפוקסת על עצמך ואין חריגות. נשמע שאת עוברת המון, זה גם אומר שאת מוציאה הרבה אנרגיה, אם תרצי או לא זה מה שקורה, מן הסתם זה בעצם לא מפתיע שיש לך צורך לאכול יותר אם זה אכן הדבר ואני לא מבלבלת לך את המוח. אנחנו עוברים הרבה מאוד תהליכים וחלק מהם קשים וזה לוקח אנרגיה שצריך ללמוד אח"כ להזין. קשה לקבל את זה במיוחד אם היו לך הפרעות אכילה אבל זאת האמת ואת חייבת ללמוד להזין את האנרגיה הזאת ולהבין שאם תקשיבי לה באמת בלי לשפוט אותה את גם לא תשמיני גם אם זה בלילה. אני יספר לך ולכולם סוד. יש ימים שאני אוכלת רק בלילה אני אוכלת ביום ובערב אני לא מספיקה לאכול כי יש לי חזרות בערב אחרי העבודה ואז אני חוזרת וזה יוצא בלילה, אני הולכת לאכול ולא איכפת לי מכלום. אומרים שזה לא בריא, יכול להיות, אבל תסכימי איתי שלאכול באמצע חזרה של ריקוד ולפני החזרה זה לא בדיוק רעיון חכם,וגם זה לא בריא אז בריא זה עניין יחסי, זה גם לא מועיל לחזרה גם להוציא אנרגיה על עיכול וגם על ריקוד. אז אני אוכלת אחכ, אבל אני משתדלת להקשיב למה שאני באמת צריכה. אני לא זוללת גם אם אני מאוד רעבה, אני משתיקה את הרעב עם משהו קטן ואז אני אוכלת באמת מה שאני צריכה ולא מעבר רוב ההתנפלות על האוכל נובעת מרעב מטורף. ויש ימים שזה ככה. פעם, זה מאוד הפריע לי הייתי נשברת מזה, היום אני מבינה שזה חלק מהמציאות שלי ותכלס אני אוכלת ואני לא מקיאה ואני גם לא עולה במשקל וקרה אפילו דבר מפתיע ירדתי עכשיו במשקל מאכילה בלילה ואני מתכוונת להוסיף באוכל שלי כי אני ממש לא מעוניינת בירידה הזאת. הירידה הזאת נבעה מפני שעכשיו אני מוציאה יותר אנרגיה פשוט שכחתי להקשיב לה. מדוע זה כבר לא מפריע לי? מפני שהפסקתי לייחס לזה חשיבות ובאופן משמעותי ברגע שזה קורה אני פשוט מניחה לזה ונגמר כל הסיפור ואני באמת גם לא משמינה כי זה לא מפריע לי וזה ההבדל. אני מספרת לך את זה כי יש פה מוסר השכל זה עניין של גישה את הגוף את לא יכולה לצפות מראש, הצרכים שלו משתנים אבל יחד עם זאת את כן צריכה ליצור סדר מסויים והזנה מסויימת של מזונות הכרחיים אבל מעבר לזה את פשוט צריכה להניח לעצמך לחוות רעב כפי שהוא ואם את רעבה יותר, תמיד תחשבי על זה שאו שאת מוציאה יותר אנרגיה או שכעסת עכשיו מאוד ולא הוצאת לידי ביטוי במילים את מה שאת מרגישה או משהו אחר ברמה הרגשית שחנקת, כך לרוב מפרשים רעב. נשמע שעובר עלייך הרבה, אז באמת תניחי לעצמך ואת תראי שגם אם את תניחי אז לא תשמיני נשבעת לך שזה הולך ביחד את לא יודעת כמה המחשבות שלנו משפיעות על הגוף שלנו ויותר מזה על כל המערכות שלנו. זה פשוט מדהים. מה קורה עם החברה שלך?.. איך היא מרגישה?? ותשתדלי גם לנוח, אל תעמיסי על עצמך יותר מדיי, לפעמים צריך לדעת לעשות סטופ וגם לנוח. כייף שכתבת אני שמחה לשמוע ממך ותחשבי על מה שאמרתי לך המון אהבה שבוע טוב הילה :-)