בולמיה

כתבתי לך פעם על בתי בת ה23 שיש לה בולמיה. קבלתי את מה שאמרת לי, ואני משתדלת לישם. ספרתי לך עליה, שבזמן האחרון היא אוכלת בלי שליטה ומשמינה מאוד. היה לה מנוי למכון כושר, שהיא נורא רצתה שאעשה לה, אבל עכשיו לא מוכנה להשתמש בו. היא מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית כבר שנתיים. לפתע בזמן האחרון, חל איזה שינוי. היא החליטה שהיא לא רוצה ללכת למכון כושר, אבל רוצה להצטרף אלי להליכות יומיומיות בשכונה, וטוב לה עם זה. היא שומרת על המשקל (אבל זה אומר או אכילה ללא הפסקה, או צום כמעט לאורך כל היום). היא נראית הרבה יותר טוב, וגם מרגישה יותר טוב נפשית. היא גם מזכירה אוכל ממש במילים, כלומר מבקשת שאכין לה ארוחת ערב, או מתקשרת אחרי יום בלימודים ומספרת שהיא רעבה נורא. אני מחפשת כל הזמן סימנים שאולי המצב משתפר, ואולי היא תצא מזה, האם יש סיכוי? האם אלו סימנים שמראים התקדמות? האם אפשר לנצח את ההפרעה ולהגיע למצב של אכילה נורמלית? האם זה שהספורט המסיבי נעלם מראה על שינוי?

לפי ההודעה שלך נראה לי אישית שיש התקדמות כנראה היא בשינוי אבללללללללל יש אבל גגדול נגיד אני יום אחד אני יכולה להראות הכי טוב לי בעולם אבל אני במצב לא טוב אני אומרת שאני אוכלת אולי באמת יש את השיפור אך תבדקי זאת טוב כי אני מראה בכל יום מחדש כמה כייף לי שאני אוכלת אבל בסופו של דבר אני לא אוכלת "רציני" והכי חשוב זה תחושת האימהות איך את מרגישה כי אני במצב הזה9 שנים ואף אחד לא גילה!!(בעזרת ה' גם לא יגלו) שלך דניאלה ויום מוצלח:)

עצם זה שהיא נפתחת בדרכה צריך לכבד את זה את לעומת זאת צריכה להבין שאין הוקוס פוקוס ולעיתים מסע ההחלמה הוא ארוך ומייגע אבל בדיעבד לאחור אחרי ההחלמה נתפס כמעניין למדי ולא סתמי בכלל אני כן חושבת שעדיין טעון שיפור ברמה שכך או כך זו או הרעבות צומות או זלילות ומחזור היטהרות, כי זה מסוכן אבל כרגע היא כנראה לא יכולה אחרת וצריך לכבד את זה. אם היא לא רוצה ללכת לחדר כושר הניחי לה, תני לה למצוא את האמת שלה. אחד הדברים שבלטו לי אז היא האנרגיה המלחיצה מאוד שלך, נסי להימנע ממנה כי זה לא יועיל . אני כן מציעה לטפח את מה שיש. אם היא משמינה סביר להניח שקשה לה ושהיא זקוקה להגנות, אם היא בטיפול היא חייבת לחוות קצוות כדי לבחור, רק כך ברמה חווייתית אפשר להבין מה עומד מול מה וע"י כך לבחור. אני חושבת שדווקא הליכה הרבה יותר בריאה ממכון כושר ועצם זה שהיא עושה את זה איתך זה נפלא וזה שיפור אדיר ואת צריכה לשמוח על כך ולעודד את זה, נשמע שזה יותר שפוי ופחות קיצוני ממכון כושר. נשמע שהיא כן עושה למען ההחלמה שלה אבל את צריכה להבין שזה תהליך באמת לא פשוט וצריך להיות סבלניים וחומלים. אני חושבת שהיא מאוד מתאמצת ליצור סדר אבל היא צריכה להמשיך ליצור אותו במסגרת טיפול טובה וכן יש סוף לדבר הזה אבל אין פה הוקוס פוקוס יש פה תהליך עבודה ארוך מעניין ומאתגר הרבה יותר ממה שאת חושבת. תכבדי את התהליכים שלה ותזרמי עם מה שהיא מבקשת. להכין לה ארוחות יכול לסייע לה הרבה מאוד וגם להגביר את הביטחון שלה ובכלל את ההתקרבות ביניכן. אם היא מבקשת זה דבר מדהים ולא מובן מאליו בכלל זה גם מעיד על כך שהיא מאוד מתאמצת ליצור לעצמה סדר. עשי את זה עם הרגשה טובה ואל תשפטי אותה והימנעי מלמאוס מולה, כי כבר אז אמרתי לך שאלה הם דברים שיכולים להפיל. ואני חושבת שזה נפלא, ואני חושבת שכל איכפתיות שלך וכל קרבה שתהיה ביניכן יכולה להועיל המון אני מעריכה את השאלות שלך ואני יכולה לומר שאת בהחלט יכולה לקוות ולהאמין שאפשרי לצאת מזה. אחד הדרכים הוא לכבד את האדם השני בדרכו, לתת לו לטעות אבל גם להיות שם כשהוא צריך יד מושטת לעלות למעלה ולהבין שהוא בסהכ טעה ועכשיו יש מקום להתייחסות ולמידה חדשה וזה יכול לקרות בעיקר אם לא אוחזים בכוס היין חזק מידי. אני מקווה ששלומך טוב יותר ואני מאחלת לשתיכן הרבה בהצלחה המון אהבה ואני ישמח לשמוע ממך שלך הילה