לכם "הורים"-אני יודעת הכול (ט)?

רק עכשיו אני יודעת למה באמת ניכנסתי לכול הגיהנום הזה רק עכשיו אני יודעת למה אני ככ בדיכאון,למה אני ככ ילדה עצובה וחולה למה אני כמעט אף פעם לא מחייכת...רק עכשיו באמת גיליתי... יש לכם חלק עצוםם במחלה שלי.... הרי אם הייתם מביאים לי תתנאים שכול ילד בגילי היה מקבל לא הייתי ניכנסת לגיהנום הזה בגן-שהייתי חוזרת הביתה וככ רוצה תממתק שההוא אכל אבל לא קיבלתי כי לאמא לא היה כסף,שהייתי רוצה אוכל מבושל אבל לאמא לא היה זמן בישבילי שקינאתי בכו להילדים שאמא הייתה באה לקחת אותם מהגן בחיבוק ורק אמא שלי הייתה באה לקחת אותי תמיד עצבנית,אף פעם לא באמת היה לה זמן בישבילי אף פעם לא היה לה זמן לחבק אותי גם בגיל ככ קטן שככ הייתי צריכה חופ ואהבה,תמיד היא הייתה עסוקה במריבות אם אבא,תמי הייתי עדה לצרחות האלו בילדות-שכול ילדות הקטנות מתחילות לבקש מאמא לצאת ולהנות ורק מאיה נישארת בבית כי אמא מדוכאת ורבה עם אבא כי לאמא אין זמן להתייחס למאיה שעד עכשיו לא שמה לב שזה משהו לא רגיל שאסור לה שיתיחסו אליה כככה בהתבגרות-ילדה בת 14 מתבגרת צעירה שכבר מגיל 14 שכול הבנות קונות לעצמם בגדים לה אפילו את זה אין ומתחילה לקנות לעצמה כמה פירות וירקות כי לאמא אין כסף,לאמא אין זמן בשיבילי,רוצה לספר לאמא שקיבלתי מחזור שאנ יאישה לכול דבר אבל איך?!!לאמא אין זמן בישבילי!!! אמא עסוקה בלריב אם אבא ,לריב בכול השכונה והיום?היום אני יודעת אמא,אבא שרק אתם אשמים הרסתם לנו תמשפחה עכשיו אני יודעת למה אני מקנאה באחיינים של החבר שלי למה אנ ימקנאה בכול תינוק חדש שנותנים ל וחום ואהבה רק היום אני יודעת שאנ ילחום הזה ככ היית ירוצה לקבל,אבל אני כבר לא אקבל את זה הפכתי מילדה ש"אמורה להיות מאושרת אחרי שהוריה בנו אותה בשתי ידיהם לילדה עצובה מסוגרת עם מחלה ארורה שלא מניחה לה כן אמא'כן אבא נהייתי "אנורקסית קשה" היית י10 פעמים בבתי חולים במיון אבל אתם?אתם בשלכם אכפת לכם סיפרו לכם אני סיפרתי לכם ניסיתי לדבר איתכם אינספור פעמים אבל לכם אף פעם לא היה זמן בשיבילי הייתם עסוקים בלריב לצעוק לתווכח פעם 1 לא באתם אלי לבקר אותי בבית חולים אפיל וההורים נידהמו ששכבתי שם במצב קשה ושאלו מה אין לך הורים.?בטוח אין לי הרי איזה הורים לא יבואו לילדה ה"יקרה שלהם אז אמא'אבא..בפעם הבאה שתבואו להגיד לי:"מאיה תסתכלי על עצמך תיראי איך את ניראית כבר... תישאלו את עצמכם קודם:"תיתסכלו על עצמך "הורים"תיראו איך גידלתם אותי?!" תודה "הורים"

מכתבך כל כך נגע לליבי על איך "ההורים" גידלו אותנו אם יכולתי לדבר עם אימי על המצב עכשיו אולי לא הייתי מגיע למצב הזה כל חיי הורי רצו להגן עליי מפני דברים אבל הם חסמו אותי בדברים אחרים ודרך ההתגוננות שלהם הפסדתי דברים ורציתי לומר לך כמה את צודקת היום בראייה אחורה אני רואה אולי הורי היו עושים הכל אחרת אולי היום כל החים ואחיות שלי לא היו במצב הזה אבל אין אנו שנשפוט אותם אולי הם קיבלו כך את החינוך מהוריהם ואין אנו שנשפוט אותם על זה אבל הראייה קדימה איך אנו נשפיע על ילדינו איך נעזור לעצמנו לא לעשות את הטעות של הורינו אל שפטי אותם אסבירי להם אולי זה יראה הכל באופן שונה רציתי אם תוכלי לפרט האם יצאת מזה? את בתהליך? או עדין במחלה?? שלך דניאלה

מה שלומך היום?? אני יכולה לגמרי להזדהות עם כל מה שכתבת הייתי במצבך והאשמתי את הורי ואת כל העולם ולהקתו בסיבוב הופעות מתקדם והזוי לגמרי האמת? בצדק רב. כתבת ומיקדת על הכתב את הסיבות למצבך ועתה המציאות שונה אבל הילדה הכואבת לא גדלה. אחד הדברים שלי גרמו לגדול ולתת לילדה הכואבת הזאת לגדול היא לתת אמון באדם אחד. האדם הזה יכול להיות במסגרת כתלי בית החולים או אפילו מחוצה לו, יכול להיות אדם מאוד מסויים שאת היית רוצה שיהיה שם. איך מזהים אותו?.. האדם הזה בדכ תמיד איכפת לו והוא תמיד שואל לשלומך והוא תמיד ינסה לדבר אל ליבך. אני מאמינה שהיה לפחות אחד כזה בכל חייך. תפני אליו ותצרי איתו קשר קרוב. יכול להיות שזה אולי פסיכולוג/ית אבל אדם כזה חייב להיות ואת חייבת למצוא אותו אני יכולה לומר לך שלי היה אדם כזה שהוא לא היה לא אמא ולא אבא וגם לא אחות ובכל זאת שאבתי מכך הרבה מאוד כוח ואפשרתי לילדה הכואבת לגדול ולהירפא, כי לא הייתה ברירה אלא למות ובינינו זוהי לא לגמרי בחירה שלא את ולא אני רוצות בה בבאמת. דבר שני את חייבת לומר את זה להורים אפילו שהם אינם ואם הם כבר באים לנצל כל הזדמנות. להתיח אשמה, לומר כל שעל ליבך, אפילו אם זה מכוער אפילו אם הם לא יקשיבו יש אחרים שיתבוננו בזה ויגידו "מה? ככה מתמודדים?!" אבל יש משהו בזה ויש משהו בלומר את הדברים באופן הזה כי זה משחרר ואחרי הכל נכון להיום את היא זו שחיה את חייה בקושי רב עם שאיפה לחיות אותם ללא אנורקסיה וחלילה מסכת אשפוזים מיוסרת. את חייבת לצעוק, את חייבת "להקיא" את מה שאת מרגישה ואת חייבת לתת לזעם מקום כי אחרת את פשוט תיגמרי ונשמע שיש לך הרבה מהזעם הזה אני הגעתי למצב שהייתי צועקת לאבא שלי בטלפון ומנתקת לו אחכ תכלס רק היום הוא אחרת אבל את זה לא ממש ידעתי אז וזה בכלל לא שינה רק עצם זה שאמרתי את שעל ליבי ונתמכתי באדם האחד שאוהב אותי זה מה ששחרר אותי. את חייבת להבין שעם כל הכאב את חייבת לשחרר אותו ואת חייבת להניח לילדה הזו לגדול ואת חייבת להבין שאת יכולה היום לחוות דברים אחרים לגמרי. מה שהיה היה ואת לא חייבת לשכוח את זה אבל את כן וכדאי שתגדלי מעל זה כי זה רעל מרוכז להישאר שם. תנסי לפעול על פי מה שאמרתי לך פעולת השחרור והתמיכה שתהיה לך מאדם אחד יכולים לסייע לך הרבה מאוד עכשיו. אם אין לך מישהו כזה תתאמצי ליצור לעצמך כי אין שום סיבה שלא יהיה אחד כזה אבל זה כן יאלץ אותך להיפתח ולוותר על המחסומים הקשים. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולהוציא כל שעל ליבך מתי שאת רוצה.. ואני מזמינה אותך לקרוא את הסיפור האישי שלי אולי תביני דרכו שאפשר אחרת http://www.hilauriel.com http://www.realovercoming.co.il המון אהבה שלך הילה