מציצה לרגע
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
לפעמים החיים פשוט עוברים לידי. אני עומדת במקום ורק הנוף מסביב כמו משתנה במהירות מכעיסה. כל כך הרבה דברים קרו....כל כך הרבה השתנה...ועדיין מסרבת להרפות. מבחנים, ראיונות, חברים, פרידות, עליות ומורדות.....בעיקר אדישה. הכל מסביבי משתנה. כמו נופלת בתוך בור חסר תחתית. חייבת לתפוס במשהו. משהו מוכר ובטוח. תופסת את המחלה....תופסת חזק.
יום אחד עם כל התחזקות עם כל שלב שנראה לך סתמי את תגיעי לעוד הרבה הבנות ואולי בזמן אחר לא תרצי לתפוס כל כך חזק במחלה ואז יתאפשר לך בעצם לחוות משהו חדש ואת לא באמת יודעת אם זה יקרה או לא אבל זה יכול לקרות .. נכון?.. ומשום שזה אכן יכול לקרות הייתי מציעה לך לא לשפוט פשוט לתת לדברים לקרות .. אל תשכחי שמתוך כל מה שסיפרת בעבר ומזכרוני והתעמקתי בדברייך את עוברת הרבה מאוד גירויים לשינוי ולכן בהכרח קורים בעקבות אלה הרבה שינויים שלא תמיד קל לקבל .. לכן פשוט זרמי והביני שהכל לטובה וגם זה עניין של החלטה ולפעמים האדישות מועילה הרבה .. כי אולי זוהי פשוט דרך לתת לדברים לקרות מבלי להסתער לא מבפנים ולא מבחוץ. אני מציעה לך לכתוב לספר קצת יותר אולי יש לי איזה הארה מעניינת בשבילך שנוכל שתינו ללמוד ממנה .. אולי זה יהיה לגרות את האדישות מחדש ולהעיז במקומה להרגיש. אז אם תרצי תספרי לי קצת .. אם בא לך ואני מקווה שעם חג החירות הזה את תצאי לדרך חדשה וכולנו .. אולי לא סתם כתבת אתמול .. אני מחזקת אותך .. המון אהבה התגעגעתי אלייך.. שמרי עלייך הילה
