למות
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום עבר זמן רב משכתבתי פה אך מצבי הולך ומדרדר בבקשה עיזרו לי עכשיו אני אכלתי צהריים בעבודה ואני מתכננת איך להקיא את זה אפילו חשבתי לברוח מהעבודה הביתה כדי להקיא תיכננתי לרדת בקונדיטוריה לקנות עוגה שלמה ולאכול אותה אני לא נורמלית רוצה למות כואב לי בלב ובנשמה רוצה להעלם מהעולם הדפוק הזה בקושי אני מחזיקה את עצמי אני נלחמת עם עצמי . בא לי לאכול עד שתצא לי הנשמה ץ הייתם מאמינים שאכלתי שלוש קופסות גדולות של ממרחית שוקולד ואפילו רציתי עוד ץ נמאס לי מכל המצב הזה אבל בתוך תוכיאני יודעת שאני מתעללת בעצמי כי לא טוב לי בחיים בכלל חסר לי שינה אהבה הבנה רוצה למות להעלם הרי גם ככה אני לא שווה כלום רק מישהו דפןק שיכלית חושב באובססיה על אוכל אפילו שהוא שבע ומפוצץ באוכל אני חולה חולה נפשית ופיזית מפחדת לדבר לבקש עזרה רוצה למות לבד כך אני אנוח מכל הגועל נפש הזה נמאס.
מיד כשאת יוצאת מהעבודה כי המצב שלך מסוכן ומדאיג.. ברגע שתפני למיון סביר להניח שיאשפזו אותך וזה נראה לי הדבר הנכון ביותר בהתחשב למצב אני מקווה שתעשי את זה הילה
0545298599 תרגישי חופשי שמרי עלייך המון אהבה הילה
אם את חולת נפש בגלל שאת רוצה לאכול בלי סוף אז כנראה שגם אני ועוד הרבה פה ובכלל חולים בנפש! את לא היחידה במצב הזה..יש עוד הרבה כמוך. וזה יכול רק לנחם אותך כי את לא חולת נפש יש לך בעיה שיש לעוד מלא אנשים. אנשים שמתמודדים עם זה כל יום. ורשמת שיש לך עוד בעיות וחסר לך אהבה והבנה וזה מובן בהחלט כי משם מגיעה המחלה הזו. אבל אל תתיאשי יש הרבה אנשים שיהיו מוכנים לעזור לך לצאת מזה. קודם כל אנחנו פה בפורום. וחשוב שתשתפי הורים או חברה או גורם חיצוני ותלכי לטיפול. אני מכירה את ההרגשה שאוכלים בלי סוף ומרגישים גועל נפש מעצמנו מהגוף שלנו ובא לנו להיעלם. אני מכירה ועוד הרבה מכירים אז את לא לבד! מקווה שאת חשה יותר טוב עכשיו. אני כאן אם בא לך לדבר. שני
כל כך כואב.. עצוב ונמאס.. לאכול ולהקיא, לבכות .. ולהתעצבן.. אני מבינה כמה נמאס לך.. גם אני יודעת כאב מהו.. גם אני מרגישה את העצבות הזו... ואפילו שאת מנסה להפסיק את לא מצליחה - ואז... עוד יותר זה מעצבן... יש מקום שקצת קצת יכול לעזור... אולי.. לי הוא עזר פעם, כשהשמיים נראו לי מאד שחורים, והשמש לא הציצה שם... הם היו שם בשבילי, והקשיבו.. ודיברתי, והם שמעו... בעצם אפשר להגיד שהם היו הכתף לבכות עליה.. קוראים להם : סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. מכירה אותם ? (www.sahar.org.il) בבקשה... תנסי אותם...
ככתובת נפלאה לסיוע והקשבה בעיתים של מצוקה .. אין מה להפסיד .. אפשר רק להרגיש יותר טוב... אני מקווה שאת בסדר... תעדכני מה קורה איתך שלך באהבה רבה הילה
כן שמתי לב שהמון זמן לא היית זה מעלה נורה אדומה.. אני יודעת מה את מרגישה!! אני יודעת זה קשה אבל תנוחי תנוחי ותנוחי אני בטוחה שתרגישי יותר טוב ואיך את מרגישה עכשיו? מה החבר אומר על זה? אוהבתתתתתתתתת מלייןןןןןןן דניאלה
גם אני רציתי להיעלם מהעולם .. גם לי יש רגעים של שבירות ואני ממש יכולה להבין את זה .. באמת באמת .. זה לא נעים וזה רחוק מלהיות פשוט וקל אבל אפשר לדבר ואפשר לנסות לעשות משהו אחר ביחס לזה אני נורא מצטערת שאת מרגישה כמו שאת מרגישה ואני נורא מצטערת שאין לי כוח להשפיע עלייך אבל אולי מה שאני יכתוב לך יגרום לך לחשוב קצת ולבדוק מה מחר ביום חדש ואמנם לא שמח בכלל אבל עדיין את בחיים והרגע יהיה חדש אם את יורדת לסוף דעתי. אני יכולה לומר לך שמה שעזר לי להתגבר על הרגעים האלה הוא פשוט התנתקות התנתקתי .. התעלמתי מהמחוייבויות וחיכיתי בסבלנות שהגל הנורא הזה יעבור והחלק הכי מפתיע ואני אומרת מפתיע כי הוא מאוד הפתיע אותי שאחרי יום יומיים זה עבר ויכולתי לשוב לסדר .. זה קרה רק מתי שאני הפסקתי להיאבק עם הנפילות האלה ונתתי להן להיות מבלי להרגיש אשמה .. לא אהבתי אותן אבל לא התנגדתי להן וזה מה שהציל אותי .. הייתי מסוגלת לזה אחרי הרבה מאוד זמן של התבוננות וסבל במסגרת ההתמודדות שלי בתוך המחלה ... הבנתי את זה הרבה בזכות הטיפול שהייתי בו וזה באמת הוכיח את עצמו כשלא התנגדתי כשוויתרתי על האגו ועל העקשנות שלי שאני לכאורה יודעת מה טוב בשבילי.. היו ימים שממילא לא הייתי מסוגלת לעשות כלום אז נשאלת השאלה מדוע להיאבק בזה .. הרי את לא באמת תשיגי יותר או פחות ואני בטוחה שקרה משהו שהוביל לקראת הנפילה הזאת הלא ברור שהיא לא אירעה סתם מעבר לעובדה שזלילות קיצוניות ואכילה בלתי מבוקרת יכולים לגרום לדיכאון לא פשוט שלא באמת יהיה לו הסבר במילים .. הפסיכולוג שלי תמיד אמר לי ברגע שתאשימי את עצמך וברגע שתלחיצי את עצמך כמו למשל.."הנה שוב זה לא הלך.." את רק תרצי להיעלם ולהישאב לזה עוד יותר .. ברגע שאת פשוט תניח לזה עם כל כמה שזה קשה את פשוט תעברי את זה ותוכלי בזמן אחר להפוך את זה לאתגר ולא למשהו שיהרוס אותך כמו שקרה היום וזה בהחלט מובן שרצית לוותר .. אני מקווה שאת מבינה מה אני מנסה לומר לך ואני מאוד מקווה שהיום הזה הסתיים רק בהקאה .. עם כל זה שזה נשמע מזעזע זה הרע במיעוטו ואני מאוד מקווה שלא הזקת לעצמך כי אני בהחלט חושבת שיש לך סיכוי לחיות את החיים האלה אחרת בזכות עזרה נאותה.. אל תוותרי .. ותניחי לעצמך כי לכולם יש שבירות .. ותמיד תזכרי שאחרי השבירה יהיה רגע של כוח שבו תוכלי לתפוס את עצמך שוב להשתפר מתוך דאגה ואיכפתיות לשלומך הנעלה.. אני שולחת לך את אהבתי ... המון המון המון המון אהבה שמרי עלייך ליל מנוחה שלך הילה
אני מצטערת לשמוע מה שעובר עלייך. ברור שאת נמצאת בעיצומו של גל מסויט וגועלי... מעגל השנאה העצמית מתגבר עם כל התקף נוסף... ואני יודעת שכרגע את כ"כ שונאת את עצמך שכל מה שאת יכולה לעשות הוא מקסימום לדמיין את מותך... אז ראשית, טוב שכתבת קצת, כי זה אומר שעוד נותר בך כוח. שנית, אגיד לך את זה: גם הימים הכי קשים והכי מסויטים עוברים בסופו של דבר. גם הסערות הכי חזקות שוככות... וגם אם זה ייקח יום,יומיים ואפילו שבוע - בסוף זה יעבור, ולאחר מכן תגיע רגיעה. וגם אם היא זמנית - היא בכל-זאת רגיעה. אז אם כרגע את בעיצומה של סערה - החזיקי חזק וחכי עד יעבור זעם. אחר-כך שבי ותחשבי ברצינות מה את עושה הלאה. אני מכירה את תחושת הייאוש הטוטאלי והחידלון המוחלט,וצריך לעשות הכל כדי לברוח מהתחושה הזו בכל מחיר, כי במלים פשוטות - אי-אפשר לחיות ככה. את לא יחידה ואת לא לבד! יש עוד ה מ ו ן כמוך, אפילו יותר מכפי שאת משערת... ותחשבי על זה שכל פעם שאת זוללת ומקיאה, באותו זמן בדיוק עשרות אלפי נערות ובחורות עושות את אותו הדבר בדיוק בבתיהן שלהן... ויוצאים להן אותם קולות...וזה אותו סירחון...ואותו נייר-טואלט מתגלגל לו...ואותו חרא,בקיצור. לא שזה בא לנחם או משהו...סתם עוד נקודה למחשבה. אל תתייאשי! אנחנו פה איתך, ממש מאחורי הצג... תיכנסי ותכתבי יותר! זה עוזר. רק בריאות! אלינור.
וקרא את ההודעה של אתמול את האמת אתמול פחדתי מעצמי חשבתי שהנה אני הולכת להשתגע אחרי שכתבתי התחלתי לבכות לבד חסרת אונים לא יודעת מה לעשות עם עצמי ישבתי שעה ככה חושבת על עצמי ועל החיים ובסוף תפסתי את עצמי ויצאתי לרחוב רציתי להתפתות ןלקנות עוד אוכל וברגע האחרון החזקתי את עצמי עבר לו היום אך בערב אכלתי והקאתי כאילו זה בה ככה טבעי בלי שום סיבה כל הלחץ והמאבק של היום הזה הפנימי הוצאתי דרך ההקאה הזאת אני יודעת שזה נשמע מאוד מגעיל אך מה אני אעשה לא יכולתי יותר רציתי להוציא את זה החוצה לא סבלתי את עצמי אני יודעת שהיום יום חדש ואני אנסה לא למעוד ולהקיא תודה לכל הבהות שענו להודעה שלי אוהבת אתכם באמת ואני אמשיך לכתוב פה כי אני מרגישה יותר טוב אחרי הכתיבה והידיעה שמישהו דואג לי. מאחלת לכולם יום טוב והלוואי שיעבור בשלום
