ושוב אני בהמשך....למה שכתבתי!

כרגיל אני בשני חלקים מצטערת...פשוט אני קוראת כמה פעמיים את מה שאת כותבת לי ואז ניזכרת בעוד משהו שרציתי לכתוב לך! שתדעי שאני לא מזלזלת בטיפול להפך אני חושבת שה דבר טוב מאוד...ועובדה..העובדות מדברות בעד עצמם.....זה עוזר לאנשים רבים מציל אותם מבעיות רבות. מובן שבמקרה שלי 10 מפגשים זה כלום כמו שאמרת וגם שבהם לא סיפרתי את מה שבאמת מעיק עליי. נכון אמרת שב10 מפגשים הירא רק למדה להכיר אותי ואני ישאר ברחתי. אולי..מהפחד באמת של מה יהיה? מה היא תגיד? מה השלב הבא? ועכשיו אני ממש מצטערת שלא הערכתי את זה יותר. ואת צודקת בקשר לזה שאולי בגלל שאין לי הרבה אמון באנשים-משום מה?! אני פוסלת דברים מראש. וכמו שאמרת שלא צריך לפחד עם לא יודעים את הסיבה לבעיה! וזה הדבר שהכי הכי מטריד אותי מה הסיבה לכול זה למרות שכמו שאמרתי יש לי כיוונוים אבל אני באמת צריכה לחשוב עוד הרבה! באהבה רבה "לינוי"

שאם ההחישפות הפחד נהיה יותר ויותר קטן החושך הזה והמפלצות מתחילות להיעלם עם הדיבור הראשון את תהיי מסוגלת יותר ויותר להכיל.. לקבל.. לראות...בדרך אל השינוי המיוחל אבל את לא תוכלי לנצח את הפחד הזה אם לא תעשי שום דבר כדי להעיז בכלל לראות אותו .. להיות שם מולו מבלי לדעת לאן זה מוביל.. פשוט להיות אני חושבת שזה שאת אומרת שאת מפחדת זה ענק.. זה צעד ענק להכיר בתחושות שלך ..אני מאמינה שמכאן גם ינבע השינוי שלך... ואת אולי גם תופתעי לטובה .. אולי זה יהיה שונה ואחרת לגמרי ממה שחשבת ודמיינת לעצמך .. ואת לא תדעי עד שלא תנסי .. ואולי את תגלי שבסהכ מפחיד לך מאוד לוותר על הפרעת האכילה כי היא מעניקה לך סוג של ביטחון?.. הישגיות?.. תחושת מוצלחות ?? אבל את חייבת להבין שזוהי אשליה ושאת התחשות היקרות האלה ניתן להשיג בדרכים אחרות מלאי סיפוק אמיתי וגם הבריאות שלך תהיה נפלאה ואיתנה ואלה הם הדברים החשובים באמת כי בלעדיהם את לא יכולה לעשות כלום. אז... בהצלחה הילה