לאלינור

אני לא מבינה למה הבנת את מה שכתבתי לך כזלזול בדברייך...ממש לא!! אני לא מזלזלת באף מילה שאומרים לי גם אם זה לא נראה לי נכון.. ומה שאמרת זה נכון מאוד אבל סך הכל רציתי להבהיר שאני כן עושה מאמץ לצאת מהבית ואני מעסיקה את עצמי הרבה במכון כושר אבל זה עדיין לא עוזר לי לשכוח מכך שאני רוצה לאכול וברגע שאני מגיעה הביתה אני ישר אוכלת . זה הכל..חס וחלילה לא פסלתי או זילזלתי באף מילה שאמרת. סליחה אם דבריי פגעו. ותודה.

לא, לא נפגעתי או משהו, ואת ממש לא צריכה להתנצל... מה שכן, אני קלטתי איזו נימת ביטול בדברייך, אז אולי אני הבנתי לא נכון. טוב, לא חשוב... תראי, הרי קשה מאד לעצור התקפי בולמוס. ובולמוסים נובעים גם מרעב פיזי וגם מרעב נפשי, וכשזה גם וגם בכלל חבל על הזמן... את המקרה המשולב הזה פשוט אי-אפשר לעצור. את אומרת שאת חוזרת ממכון-הכושר ואז זה תוקף אותך. האם את אוכלת משהו לפני המכון, או שאת לא אוכלת כלום? תנסי לאכול משהו פחמימתי מורכב לפני כדי לאזן קצת את עצמך וכדי שלא תחזרי מזת-רעב הביתה. אם תבטלי קצת מהרעב הפיזי, אולי יהיה לך פחות קשה להתמודד אח"כ. בכל מקרה זה קשה, אבל צריך תמיד לחשוב ולראות מה עושים כדי לצאת מהמצבים האלה וכדי להגיע לאיזשהו שיפור. בהצלחה ושבת נעימה! אלינור.

אני מצטערת שהתנפלתי עליכן פשוט כואב לי מאוד המצב השקרי הזה .. וזה בכלל לא חשוב היכן אתן נמצאות בתוך ההפרעה .. אם אתן בולמיות או לא ... עצם זה שיש לכן הפרעה ועצם זה שאתן לא מצליחות לחיות את חייכן בכייף ולהינות ממה שיש לכן זה מעציב אותי.. ואני חושבת שהמחלה מנצחת וזה בעצם מה שהתכוונתי לומר .. זה בכלל לא משנה איך קוראים לה אבל היא מונעת בעדכן את האושר שלכן ומעל הכל את הבריאות שלכן וזה פשוט חבל .. אני יודעת שאתן רוצות .. אבל תמיד כשזה מגיע לשלב הוויתור יש מליון ואחד תירוצים כי זה באמת מפחיד לחיות בלי זה וזה באמת מפחיד להעיז לוותר על זה כי זה כל כך מוכר.. רק לזה התכוונתי וחלילה לא התכוונתי להשוות .. אני תמיד אומרת שכל אחד לגופו .. אבל תכלס המחלה הזאת מסובבת אותנו על עצבע אחת קטנה והמערכות של הגוף נחלשות .. ולא צריך בשביל זה הגדרות ואני חושבת שיש לכן הרבה מאוד כוח אתן רק צריכות להתחבר אליו ולאט לאט בקטנה לוותר כל פעם על משהו אחד שכל כך מרחיק אתכן מהאמת שלכן כל אחת עם עצמה עם הסיפור שלה ללא השוואות פשוט תוותרו על זה וזה יהיה הפלא.. לפלא הזה התכוונתי .. כי זה עניין של שניות .. עד שזה לא קרה אני לא הבנתי את זה .. תמיד חשבתי שזה סיפור ארוך .. אבל תכלס הפלא הזה קרה בשניה ותכלס אחרי כל כך הרבה הרס אני חיה את חיי אבל אני משלמת מחיר כבד.. ואני עדיין לא חיה חיים חופשיים כי הגוף שלי חלש אבל עדיין אני בטוחה שניצחתי את זה ושאני לא מוכנה יותר להיות עבד של הדבר הזה ויקח זמן עד שהמערכת תתאזן אם בכלל כי עברה רק שנה .. חיצונית אני נראית פיקס בפנים הכל חלש ואני צריכה להגיד תודה שאני לא חולה כי אם הייתי אני לא רוצה לדעת מה מצבי היה היום ואני מאוד מקווה שזה יסתיים רק בזה .. אני מצטערת על זה מאוד כי אני יודעת שאני צעירה והגוף שלי לא אמור להיות במצב הזה ואני חושבת שבמכתב הזה אני גם עונה על שאלותייך שלך אלינור.. אני חושבת שזה היה מיותר לגמרי כי ירידה במשקל לעולם לא גרמה לי לאהוב את עצמי יותר מידי .. זה תמיד הסתכם באשליה ואחכ כשהרגשתי חולה ונאלצתי להישאר במיטה בכלל לא נהניתי מהרזון הזה .. אז בשביל מה לעזעזעל זה היה אז זה כל מה שניסיתי לומר לכם ואני חושבת שהוויתור הזה שאני מדברת עליו ושאני בכלל לא בטוחה שאני יכולה להגדירו במילים .. אני חושבת שהוא הפלא .. הנס שאני מדברת עליו תנסו לראות איך אתן עושות את זה ואיך אתן מתכוונות לכך באמת בלי שטויות .. בלי תירוצים .. בלי הצטדקויות.. תכלס אתן לא חייבות לאף אחד שום דבר גם לא לי אבל אתן כן חייבות את זה לעצמיכן דחוף!!! אני אוהבת אתכן .. ואני מאחלת לכן הרבה שלווה ונחת מחייכן .. המון אהבה שלכן הילה :-)