תודה רבה רבה לכן..ועוד קצת עלי

אני כרגע לא חושבת בכלל על הריון אני לא נשואה בכלל סתם רציתי לדעת אם זה יכול להשפיע.. הבעיה אצלי זה שאני כל הזמן חוטפת התקפת אכילה(בולמוס) ואני אוכלת הרבה ואני לא יכולה להרשות לעצמי לא להקיא כי אז אני כמובן ישמין . ואם אני משמינה אני בדכאון.! אני שונאת להקיא כואב לי ומגעיל לי אבל אין לי ברירה..מה עושים עם כל האוכל הזה שהכנסתי ? אם הוא ישאר שם המצב יהיה גרוע. עשיתי דיאטה די סבירה ולא עם הרבה הקאות והורדתי 4 קילו עכשיו אני במשקל יפה ונראית טוב. אני כבר חודש עושה הרבה ספורט , כל יום אני שוחה חצי שעה קבוע. ובשבוע האחרון התחלתי מכון כושר שעה וחצי פעילות..זה יותר מידי לדעתכן? אני פשוט רוצה לשמור על המשקל כי אני עכשיו אוכלת רגיל ואני פוחדת שוב להשמין. אני כרגע במשקל 55 וחצי וגובה 162. אני רוצה לרדת עוד 2 וחצי קילו. בקיצור זו הבעיה היחידה שלי, שאני אוכלת המון ואח"כ מקיאה יש תקופות שבכלל לא ויש תקופות שכל יום ופעמיים ביום. אני לא לוקחת שום משלשלים ובד"כ לא קורעת את עצמי בספורט רק בתקופה האחרונה ואני מרגישה טוב עם זה . לא נראה לי שאני מגזימה. בקשר לטיפול.. הייתי לפני חצי שנה ברמבם אחרי שחיכיתי לתור במשך 4 חודשים . וזה היה סיוט!!. אמרו לי שאני יכולה לקבל טיפול פרטני רק אם אני משתתפת בקבוצת תמיכה. אז בלי ברירה הלכתי פעם אחת לקבוצה והיו שם איזה 20 בנות וחשבתי שאני מתה . לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אמרו לי לדבר ולא יכולתי. רק רציתי לברוח משם. נתנו לי גם פסיכאטר או פסיכולוג אני לא זוכרת והוא היה ממש על הפנים ובכלל לא הבין אותי! בקיצור ברחתי משם הכי מהר שיכולתי. ואני לא אחזור לשם. והאמת אני לא רוצה לחזור לאף טיפול. אני מטופלת אצל פסיכולוגית מקסימה ואני בטוחה שהיא תעזור לי..עוד לא ממש דיברנו על הבעיה הזו. זהו בנתיים ..זו אני. מקווה שיהיה טוב. לפעמים אני מרגישה כאבים כאלה בלב שאני בטוחה שעוד רגע אני חוטפת התקפת לב. מפחיד..

א.. זה שאת בטיפול זה די אופטימי .. אני מניחה שיעלו הרבה דברים בטיפול הזה ויובילו אותך למצבים שהם לא תמיד יהיו לך נעימים ואפילו יחמירו את מצב ההפרעה כי אולי זה יהיה חלק מהתמודדות אבל אף על פיכן דעי שבדרך כלל כשאת במסע טיפול ושאת נותנת לו מספיק אורך זמן כל מה שקורה בו בסופו של דבר הוא חלק מההחלמה שלך לטווח ארוך גם אם יש נפילות מזעזעות וזה משתנה מאחת לאחת .. ב. בעיית ההקאות נובעת מזה שקשה לך להכיל באופן כללי הרבה מאוד דברים .. בעיקר דברים רגשיים.. רצונות .. שאיפות בלתי הגיוניות .. הרבה לחץ וחוסר מיקוד .. ואני יכולה לומר לך שארגון וסדר פנימי ולגיטמציה רגשית כולל הבעה מילולית של מי שאת מבלי לפחד לתת לעצמך מקום בחיים האלה באופן מלא יכולים למתן באופן משמעותי את ההקאות ואפילו עד הרחקתן המוחלטת מזירת הפרעת האכילה שלך כולל את מה שיוצר אותן.. ג. אני כן מציעה לך לשקול טיפול תרופתי אצל פסיכיאטר/ית מומחה שכן התרופות בהחלט מסייעות ונותנות כלים לפחות ברמה של כוח ראשוני לגבור על כל הסימפטומים שכן תהיי חייבת לזכור שהן אינן פותרות את הבעיה והן לא במקום טיפול אלא כלי בלבד להקלה משמעותית בסימפטומים כאשר היעוץ הזה אפקטיבי ומותאם לך באופן אישי בלבד ובפיקוח רפואי .. לפי כל התסמינים שאת מגלה מבחינה כימית ונפשית בכלל.. תחשבי על זה ברצינות כשילוב לטיפול שלך אחד לחודש.. לא צריך יותר מזה ואם ההתאמת טובה את יכולה אפילו פעם בחצי שנה .. ואני חושבת שרצוי מאוד שתתחילי לשתף את המטפלת שלך בכל מה שקורה לך בענייני הפרעות אכילה .. רצוי מאוד.. ושגם תהיה לך מסגרת דיאטנית שלפחות יהיה לך תפריט ללכת על פיו כדי לגרום לאיזשהו סדר בכל הבלגאן הזה שיש לך עם האוכל לפעמים זה עוזר למנוע הרבה בולמוסים .. ואפשר יהיה ליצור לך תפריט שילך יחד עם הקריזות של הבולימיה ברמה שהוא יהיה מספק מספיק כדי שההתקפים יקרו כמה שפחות .. ואני בטוחה שהרבה מהבולמוסים שלך קורים אחרי צום או הימנעות ממושכת מאוכל במקביל להתקף זעם רגשי.. זה תמיד השילוב שמביא את המצב הזה להיות קטסטרופלי.. בקשר לרמבם לא נותר לי לומר אלא חבל .. ויכול להיות שזה פשוט לא התאים באמת ושכל שנותר לך הוא להמשיך לנסות.. לפעמים צריך להתאמץ ולחפש הרבה זמן עד שמוצאים מסגרת מתאימה ולא תמיד הפורומים האלה מתאימים אני גם יכולה להעיד על זה .. שכן את רוב הצלחת הטיפול שלי השגתי דרך טיפול פרטני ממושך אבל עדיין זה לא חוק .. כל אחת צריכה למצוא את הדרך שלה שתתאים לה כדי להירפא.. מעבר לזה שלא תמיד מוכנים להחלמה ולעיתים לוקח הרבה זמן להתרגל לרעיון במיוחד כשעוד ברקע יש רצון לרדת במשקל במקום לקבל את עצמך כפי שאת מתוך אהבה אבל איך תוכלי להשכיל לעשות כן אם כולם שופטים גוף של אישה שהוא במימדים נורמאלים ?! אבל עדיין אני לא חושבת שצריך לשתף עם העניין הזה פעולה.. וזה כבר עניין שלך .. וכמה מקום את נותנת לזה בחיים שלך .. כי לא חייבים להישחף אחרי המגיפות האלה.. אבל זה לא לעכשיו .. מה שהכי חשוב הוא שתהיי במסגרת טיפולית .. ושתהיי נאמנה לטיפול שלך כי ההחלמה שלך היא החשובה מכל כעת.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב.. המון בהצלחה.. המון אהבה יום נפלא.. שלך הילה :-)