הפרעת אכילה

אני זקוקה לעזרה דחופה! בתי בת 23,. תמיד היתה שמנמנה. לפני שנתיים עברה משבר רומנטי קשה, ובעקבותיו החלה בדיאטה חריפה. היא הורידה 30 ק"ג ונראתה מצוין. היא החלה טיפול פסיכולוגי, והמטפלת אמרה שיש לה תסמינים של בולמיה. (אכילה מרובה ואחריה ספורט וצום) היא לא רצתה טיפול נוסף, ואפילו לא מרשה לדבר על הבעיה שלה. בחדשים האחרונים היא אוכלת בלי הפסקה, אך הצום והספורט נעלמו לגמרי, ולכן היא משמינה מאוד. הטיפול הפסיכולוגי לא עוזר, אולי יש דרך אחרת לעזור לה? הומאופתיה? טיפול אלטרנטיבי? איך להגיב למצב? אני לא מעירה לה על האכילה שלה, כי אני יודעת שזה יפריע לה מאוד. מצד שני אני מתפוצצת כשאני רואה אותה ליד המקרר כל הזמן. אנא תני לי עצה!

הדבר האחרון שתעשי הוא להביע סלידה כלפי הבת שלך גם אם זה נורא מגעיל אותך כי השחקן הראשי במלחמה מול הפרעות אכילה הוא "אביר האהבה" וברגע שאת כאמא משיבה לה מלחמה ברמת מה שניצב מנגד שהוא מן הסתם הדמות השיפוטית הלא אוהבת שנמצא גם בתוכה .. ברגע ששתיכן נפגשות עם אותו קול ושלמעשה אחת מכן לא שוברת את ההתנגדות, המחלה מתעצמת ויצר "הדווקא" נכנס לפעולה וכולם מפסידים מזה .. ברור שהיא זו שצריכה לעשות עבודה עם עצמה אבל שום עויינות או לחץ מצידך לא יתרמו לעניין אפילו אם זה לא מדובר במילים.. את יכולה להיות סמוכה ובטוחה שהיא חשה בהתנגדות שלך וחמור מכך בסלידה שלך ויש לך את זה .. המילים שלך אומרות הכל... וגם השתיקה שלך.. אני מניחה שהדבר שאת יכולה לעשות הוא בכל הכוח להיות שם .. לאהוב אותה להפסיק לשחק את השחקן הנפגע המתבייש.. השחקן שנכשל בלהיות אמא .. הקורבן.. אלא שכן לקחת את המושכות בידיים .. לבוא איתה לפגישות .. להיות שם .. לדבר איתה.. לעשות איתה דברים שמחים .. במפורש לא ללכת לקנות איתה בגדים!!! והכי חשוב להיות שם לא מהמקום השיפוטי .. לשאול אותה שאלות כמו מה יעשה לה טוב באמת או כיצד את יכולה לעזור לה או פשוט להיות שם מבלי לשפוט מבלי לנסות לתקן פשוט לאהוב .. זה חתיכת שיעור בשביל שתיכן כאחד!!!.. יכול להיות שהמילים שלי מקוממות אותך כי את בטח תאמרי לי "אבל אני אוהבת אותה.. עשיתי הכל בשבילה.. "... לאהוב אותה פירושו להניח לה להיות בכל מצב שהיא תבחר וגם לשקף לה מהצד מה היא יכולה לעשות כדי להשתפר ובינינו זה עבודה לכל הצדדים גם עבורך כאם.. גם את צריכה לעשות עבודה עם עצמך בלי שום קשר אליה אני מניחה שאת סובלת מאותו הדבר אולי בווריאציה אחרת .. בתך לא סתם רכשה לעצמה הפרעת אכילה.. נסי לראות כמה באמת הרשיתם לילדים שלכם להיות כפי שהם ללא הרצונות שלכם והשאיפות שלכם כהורים .. נסי לראות האם הייתה מסגרת של יציבות .. האם היית שם כאם כשהיא נזקקה .. ומה בעצם העברת לה עם כל מה שהענקת לה.. עם כל ההזנה כמה ביקורת ושיפטויות היו שם .. נסי לבדוק אם לא הענקת לה את כל הפחדים שלך בתמורה עם כלח הכוונות הטובות שלך ואני בטוחה שהיו.. אין כאן שפיטה יש כאן רק רצון לגרום לך להבין מדוע יש הפרעת אכילה.. ומדוע היא יכולה להתעורר .. כמובן שלה יש חלק מלא בעניין ואחרי הכל זו אחריות שלה והחלטה שלה. אני מציעה לך ללכת לטיפול ולהניח לבתך כי היא כבר בטיפול .. לדעת שכל מה שקורה לה הוא חלק מהטיפול אפילו אם היא עולה במשקל ..אפילו אם יש החמרה כל סלידה שלך ממנה רק תחמיר את מצבה .. תימנעי מכך גם אם את בשתיקה .. חבקי אותה .. אל תכריזי מלחמה נגדה רק מפני שאת לא מסופקת .. או מפני שאת ביקרותית ולא אוהבת בדיוק כמוהה כשהיא ליד המקרר היא רוצה אהבה .. היא לא באמת רוצה לאכול .. היא רוצה להרגיש מסופקת ושום דבר אחר לא מספק אותה חוץ מזה .. וצריך ללמד אותה איך מגיעים לסיפוק בדרכים אחרות ולא בכוח אלא מכורח האהבה ויכול להיות שהיא צריכה ללמוד את זה לבד מההתנסות .. מהכישלון .. מהטעייה .. אין דרך אחרת .. תאהבי אותה כי זאת התרופה שלה גם אם בא לך לצרוח כשאת רואה את זה .. אל תתיחסי אליה כאל מצורעת ואם זה קשור בכסף יש אמונה שאומרת שכל מה שאנו זקוקים לו קיים וניצב לנגד עינינו וברשותינו בכל זמן אמת .. תשנני את האמונה הזאת וייטב בעבורך ובעבורה כאחד. זה ירגע ברגע שהיא תרגיש אהבה .. למטבע הזה יש שני צדדים והמחוייבות לשני הצדדים היא לא קלה.. המחוייבות הכבדה מעל הכל היא שלה כלפי עצמה .. היא זו שצריכה להחליט .. היא זו שצריכה לבחור בחיים ובאהבה ולהפסיק לרפד את עצמה בהגנות. אני מניחה ששיטות אלטרנטיביות תמיד עוזרות ואף מרפאות אבל היא צריכה לבחור בזה.. המון אהבה בהצלחה אני כאן לעוד שאלות ושיהיה שבוע טוב.. שלך הילה