מותר לבכות?

בלילה כשכולם ישנים ואת עדיין ערה את מרגישה אותו בפנים, מחלחל בתוכך, משתלט על כולך, ממלא את ראשך במחשבות מטרידות מאיים לפרוץ החוצה. זה הרגע בו את כמעט נכנעת. כל כך קל להישבר ולבכות המלחמה קשה יותר בחושך. אבל הדמעות לא זולגות כי אין טעם הן כמו טיפות קטנות באאוקיינוס- חסרות משמעות. המחשבות הן שיכולות להכריע. מחשבות שבמשך היום נסגרות מאחורי דלת ברזל, פורצות החוצה בזעם כשהלילה יורד. השינה היא דבר מבורך. את מחכה שהיא תבוא ותאסוף אותך אל תוך זרועותיה. אך הזהרי מלהיכנע לשקט שהיא מציעה השקט הוא זמני. כשתתעוררי, עדיין יהיה חשוך לא תדעי שעבר עוד יום אבל הלב יעיד... אצלנו בבית "אסור" לבכות, אסור להראות חולשה. בגלל זה נורא קשה לי לבקש עזרה. על פני השטח לא נראית חולה, אין לי מגבלות פיזיות. אז איך אני מסבירה שאני לא כמו כולם. לא כמו האחים שלי. אני לא מסוגלת להיות ספונטנית עם אוכל, לפעמים צריכה שישבו ויאכלו איתי....אבל אני לא חולה לפי ההגדרות שלהם אז למה יש לי צרכים מיוחדים? למה אני מתעקשת להתנות את ההחלמה שלי בהבנה של הסביבה? האם זה פשוט עוד תירוץ בשבילי לשמור על המחלה..... הכאב שלי הוא לא פיזי,הוא בלתי נראה, אז מותר לי לבכות?

אני חושבת שלהקשיב לקולות שלנו ולכבד אותם זאת מיומנות ... אני חושבת שכמה שיותר תכבדי את הקולות שלך ולא תסגרי את עצמך כבולה למה שנהוג או למה שלא לגמרי שייך לך..יטב בעבורך את מרגישה לבכות?? מדוע לא לבכות ? בשביל מה זה קיים אם לא לשחרר כאב.. או אולי שמחה? מדוע לא להרגיש בעצם? מי קבע שאסור? אני חושבת שהמיומנות להרגיש ולהישאר במקום הזה תחסוך ממך הרבה מאוד יסורים פיזים ונפשיים כאחד.. את רוצה לבכות?? תבכי!!! תצרחי!! תשמיעי קולות!!! נשמע רע? את כל הביקורת שבעולם אפשר להדביק על הבעת רגשות אבל אף אחד לא יכול להתכחש לעובדה שזה אכן משחרר לתת להם ביטוי כלשהו...ואף מרפא כאחד! רק אל תתאבדי.. רק אל תגוועי כי את יקרה וזאת זכותך מלידה להרגיש ולחיות כאחד! המון אהבה תמשיכי לכתוב את כותבת מאוד יפה... שלך הילה

ואפילו רצוי.. זה משחרר.. אני מאד יכולה להזדהות איתך..גם לפי המשפחה שלי אני לא "חולה". כי אני לא ניראת כמו שלד? כי אני כן אוכלת לידם לפעמים? אני לא יודעת אבל מזדהה. מותר לך לבכות וגם ביום... מחבקת. אין לי מילים יותר מזה. מרגישה כמוך. מצטערת. {{{{{{{{{{{{}}}}}}}}}}}