שאלה

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

07/04/2005 | 14:05 | מאת: שרון

אני לא יודעת אם אני נמצאת במקום הנכון, אולי אני סתם מבולבלת... אך מה שאני יודעת זה שאני זקוקה לייעוץ, מכל מי שחושבת שתוכל לעזור לי לפענח את הדברים שעוברים עלי. אני בחורה בת 21, כשהייתי טיפה יותר צעירה, אני מדברת על לפני כמה שנים, בגילאים 17-18 נראיתי מעולה! כל חיי הייתי רזונת, החמיאו לי כל הזמן! בחורים לא היו מפסיקים לחזר אחרי... אך כמו כל בת ששירתה בצבא, עליתי מעט, ומאז התחילו כל התסביכים שלי... הרעבתי את עצמי בבסיס, ירדתי המון במשקל, אך כל הזמן הזה חשבתי שאני כזאת דבה!!! נגעלתי מעצמי לגמרי, הייתי מתאמנת בבסיס כל יום... אך עדיין, הייתי מתביישת שיסתכלו עלי, נכנס לי מין ג'וק כזה לראש שתמיד בוחנים אותי ומרכלים על איך שאני נראית רע... ועכשיו,שנה לאחר השחרור, אחרי שכבר ניסיתי מלה דיאטות, והשמנתי בגללן אף יותר, אני מרגישה שהגעתי לקצה יכולותיי, שאין לי כבר כלום בחיים, שלא מצליח לי שום דבר... לא משנה כמה אוכל אני ידחוף, כשיש לי רגעים של בולמוסים נוראיים, מלווים ברגשות אשם ורחמים עצמיים, אני מרגישה כה ריקנית מבפנים, חסרת משמעות ביקום הזה. שום דבר לא הולך כמו שצריך, זה משפיע עלי בתור בן אדם ביום יום, האובססיביות הזאת מסביב לשעון, הרעב הנפשי שגובר, אך מנגד ההאבסה של האוכל בלילות, כשאף אחד לא רואה... אמי חושבת שאני נראית מעולה, וכך גם כולם, אך אני מרגישה אחרת, מתביישת לצאת מהבית, לצאת לחברות ולבלות. הדבר גורם לי לעוגמת נפש רצינית, אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת אם אוכל לפנות לעזרה כלשהי כי כרגע אינני עובדת, רק לומדת... אמי לא יודעת את שעובר עלי, למרות שהיא בטח היתה רוצה לעזור לי, אך אין לי כוחות לומר לה זאת. היא נורא מתגאה בי ונדמה לי שהיא תתאכזב כשתדע מה עובר עלי. אני נזכרת כל הזמן בתקופות שהייתי יותר רזה ומתגעגעת, למה כ"כ קשה לי לרזות? ? ? למה אני נתקפת בהתקפי אכילה כאלו נוראיים? מחכה לישועה...

לקריאה נוספת והעמקה
07/04/2005 | 14:34 | מאת: דניאלה

שרון יקירה 1 את באת למקום הנכון:) 2 אם את שואלת אותי מה לעשות? זה ללכת ליעוץ פסיכולוגי ביחד עם דיאטנית כי רק דיאטנית לא יעזור לך (אני הייתי רק אצל דיאטנית ואני רק שיקרתי לה) אבל את במקום הנכון הבולמוסים בלילות ההרעבות הספורט מוגבר וכ"ו.. כן חלקנו כאלה:) שרוני מתוקה אני לא יודעת איך להגיד לך את זה מכיוון שכל החיים את ההיית רזה אז זה קשה לך אבל אצלי זה אחרת כל החיים הרגשתי שמנה ואת האמת אני עדין שמנה (למרות שרזיתי המון דרך ההרעבות בולמוסים וכ"ו.) אני אספר לך איך זה אצלי ,אצלי אין לי עם מי לדבר כל המשפחה שלי עם התסביך של האוכל אחים ואחיות שלי (כולם) אנורקסים\בולמים אני לא יכולה לספר זאת לאימי או לאבי זה ישבור אותם ואני בטוחה אחרי שאני אספר להם הם חושבים לפחות שאני לא כזאת אבל אני כזאת:( מה שרציתי לומר לך שרוני מתוקה אם את יכולה ספרי זאת לאימך אני בטוחה שהיא תעזור לך ולא תשאיר אותך לכלבים לבד:)) אני מזמינה אותך להמשיך ןולכתוב לכל עת:) דניאלה מקווה שעזרתי לך:)) דרך אגב- אני פה בפורום מצאתי לא להיות עם שקרים ומזימות ותחכים כמו כל הזמן פה אני בלי מסכה:)) דניאלה

07/04/2005 | 15:14 | מאת: שרון

תודה לך דניאלה, מתוקה... אז כנראה שבאמת מצאתי את המקום הנכון... זה אומר שנראה שיש לי איזושהי הפרעת אכילה, או שכל הבנות בעולם עוברות את מה שאני עוברת? אולי אצלי זה קצת יותר קיצוני... ? לא יודעת... בכל אופן, תודה על התגובה שלך, אני לא בטוחה שאצליח לפנות לאמא או לעזרה חיצונית... אני נורא ביישנית וקשה לי אפילו ללכת לבנק לבד, שלא נדבר על קופ"ח... אז לזה? אשמח לשמוע ממנהלת הפורום גם כן... ועוד תגובות... יום טוב!

07/04/2005 | 17:12 | מאת: רוני

נעים מאוד חמודה... אז ככה גם אני התחלתי מדיאטה תמימה וסיימתי עם בולמוסים נוראיים שאני אוכלת בכמויות מטורפותתת זאת אומרת חסרת שליטה וכל הזמן חושבת שכל מי שמסתכל עליי אומר וואוווווו איזווווווו דבבההה כי אני באמת מרגישה נורא עם עצמי למרות שכולם מחמיאים וכו'... כרגע אנ מוכנה לקבל עזרה כנראה שאני ילך לטיפול ללא ידיעת אמי כי אני פשוט מעדיפה לשמור זאת לעצמי.. אני גם באמת לא מבינה למה קשה לי הליות בדיאטה למה אני לא יכולה לרדת איזה 5 קילו בלי לאכול בדרך כמו מטורפתתת כל היום אני חושבת על אוכל וכו למרות שבשבועיים האחרונים מצבי השתפר לטובה ואני פחות אוכלת ואפילו ירדה לי קצת הנפיחות של הבולמוסים הכאבי בטן הנוראיים האלה... יקירתי את צריכה למצוא מישהו לדבר איתו מישהו שאת סומכת עליו ויוכל להבין אותך וללכת לקראתך אני גיליתי לא מזמן שאפשר לקבל עזרה גם ללא תשלום וגם ללא ידיעת ההורים את יכולה לבקש מהילה היא תיתן לך את הפרטים המתאימים.. חוצמזה שאני לאחרונה עוסקת בתחביב שאני מאוד אוהבת שזירת חרוזים וזה נורא מרגיע אותי ועושה לי טוב.... אני לא בריאה ואני מודעת לזה אבל עם הגישה הנכונה והאנשים המתאימים שיוכלו לספק לי את העזרה המתאימה אני מאמינה שעתידי להיות בחורה בריאה עם שמחת חיים והרגלי אכילה נכונים... זיכרי שאמונה ורצון הם מרכיבים ראשונים להחלמה בטוחה... בינתיים תמשיכי לכתוב זה עוזר תאמיני לי פה הבנות פה מקסימות אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב לי ולשאר הבנות... תרגישי טוב מתוקה.. המון אהבה... רוני.. :))

07/04/2005 | 17:50 | מאת:

נראה שאכן את באיזושהי הפרעת אכילה.. האמת שזה לא מפתיע אותי ...נראה בכלל שכל המדינה הזאת שוחה בהפרעת אכילה אחת הזוייה... ויש הרבה לחץ סביב העניין מכל מה שסיפרת נראה לי שפשוט היה לך קשה מאוד לקבל את השינוי שחל בגוף שלך ולי זה בעצם נראה כמו התבגרות רגילה וטבעית של הגוף שלך אבל לך קשה לקבל את זה בגלל שהרזון שהיה לך התאים מאוד לדימוי שמאוד מטפחים ושלא בהכרח מתאים לגוף שלך או לצורך העניין לאף גוף נשי .. ואז משתמע מכך שאם אץ כבר לא תואמת את אותם מימדים אז את כאילו לא ראויה ולא מקובלת .. אני יכולה לספר לך משהו על זה .. שזה לא משנה באיזה משקל את נמצאת .. אנשים שאוהבים אותך .. יאהבו אותך בכל מצב.. המשימה היא שאת תאהבי את עצמך.. אם זה יקרה .. לא ישנה לך כבר מה אומרים עלייך.. משוואה מאוד פשוטה.. יש היום הרבה נערות וילדות שהן מלאות יחסית וכבר ניתן לראות עליהן ניצוץ נשי ויש כאלה שהן שטוחות ורזות מאוד.. שבדכ גופן משתנה רק בגילאיים של לפני ואחרי צבא.. והכל בסדר ומותר.. אבל חשוב שתביני שהגוף שלך הגיע למימדים שלו ושינה את עצמו מפני שזה היה לו הכי נכון .. ואין מה לשפוט את זה ולהתנגד לזה אם היית מניחה לזה ולא נאבקת בשינוי הזה .. אני מניחה שגם לא היה לך צורך לזלול או להיכנס למשטר של דיאטות .. שהן רק משמינות כפי שכבר יצא לך להבין ולראות בכל מקרה .. אני מציעה לך לפנות לטיפול בהקדם.. כי יש כאן משהו שהוא הרבה מעבר לשינוי הזה שחל רק בגוף שלך שהוא רגשי נפשי שקשור בכל העבר שלך שיש לתת עליו את הדעת ולהתייחס אליו ברצינות .. ככל שלא תטפלי בהפרעת האכילה שלך היא רק תמצא דרך לשלוט בך .. ברצונות שלך .. בחלומות שלך והיא תשבית אותך.. לכן פשוט הביני שיש לך בעיה וגשי לטפל בה .. אני מציעה לך לפנות לרופאת משפחה.. ולספר לה שאת מפתחת הפרעת אכילה..ומה בדיוק קרה ... לספר לה בדיוק מה קרה עם הדיאטות ולמי היא ממליצה לך לפנות חשוב שתאמרי לה שאת רוצה עזרה ולא לרדת במשקל כי ברגע שתאמרי משהו כזה היא פשוט לא תפנה אותך לדיאטנית כי את לא במשקל חריג ... ואז לא תקבלי טיפול ומאוד חשוב שתהיה לך מסגרת דיאטנית טובה חשוב שתקבלי שילוב של טיפול דיאטני ופסיכולוגי משולב.. אם במסגרת הקופה זה לא מתאים.. אני מציעה לך לפנות לעזרה פרטית אני מוכנה לנסות להמליץ לך ולכוון אותך הלאה.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולהיתמך.. המון אהבה ובהצלחה.. שלך הילה :-)

08/04/2005 | 01:00 | מאת: שרון

אז קודם כל רב תודות על כל התגובות שקיבלתי כאן... באמת טוב לדעת שיש כאן נשים נפלאות שמבינות אותי ומחזקות אותי... אני יודעת שאת שלב ההכרה בהפרעת האכילה שיש לי, כבר עברתי... ואכן הבא בתור זה טיפול... אם כי עלי לחשוב מעט כיצד להתחיל ומאיפה. מעולם לא חשבתי שאגיע למצב כזה, גם הדבר האירוני הוא שנרשמתי ללימודי תזונה- תואר ראשון, כי זה התחום שאני הכי מתעניינת בו, ובסופו של דבר אהיה תזונאית קלינית... עם רצון עז להתמחות בהפרעות אכילה והשמנה... ולעזור לאנשים שסובלים מאותה בעיה. זה כמו כל החברות שלי שלומדות פסיכולוגיה, לכולן יש איזה משהו דפוק בראש... כנראה זה הכרחי למקצוע, כדי להישאר שפויים אחרי שמטפלים בכ"כ הרבה מטופלים כל היום :-) לא יודעת... בכל אופן אני ימשיך לכתוב כאן, כי זה בהחלט עוזר לי המון... תודה רבה על הכל ... אתן מקסימות!!!!!