:-(

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

11/12/2004 | 21:25 | מאת: שמנה

כמה ארורה הבדידות. מסביבי אויבים רבים. השומן האינסופי שלי, האוכל, המחשבות האובססיביות, המשקל. ואין הדברים רק בראשי, הם קיימים פה, במציאות, איני רזה ודקיקה, משקלי עצום, וכל זאת - לאחר שהשלתי מעליי אינסוף קילוגרמים. יורדת, עולה, יורדת עולה.. הבדידות כל כך איומה. כשאני נלחמת במחשבות שלא מניחות ולו לרגע, אוכלת, אולי מקיאה, לפעמים מנסה לא לאכול כלל. לא רגועה אף פעם. שונאת את עצמי וגופי ללא קץ. והבדידות - אין איום ממנה.

לקריאה נוספת והעמקה
11/12/2004 | 23:16 | מאת:

אני לא יודעת אם את מאמינה או לא .. אבל את לא באמת לבד אף פעם גם כשנדמה לך אבל זה לא באמת חשוב בקשר לבדידות שאת מתארת .. אפשר לצאת ממנה ואפשר למלא את חייך באופן שבו יהיה לך נעים ונחמד.. ומאתגר... לשים את חבילת האכזבות שלך בצד ולהחליט היום שאת ממלאה את חייך בהרבה אהבה מה זה אומר? אולי תלכי ללמוד משהו שיעשה לך טוב.... אולי קורס יצירה ... אולי קורס על מודעות.. אולי קבוצת תמיכה? אולי משהו סתם שיהיה נחמד.. שיוציא אותך קצת מההרגשה הכבדה .. זה תלוי בך... ואני יכולה להמליץ לך על המון מסגרות שאני מכירה ושאפילו יכולות לעשות לך טוב.. אולי תספרי לי מה מעניין אותך.. את בטח אומרת לי עכשיו מה הקשר ? אבל יש קשר עצום כי כשלא טוב בחיים האלה הפרעת אכילה איזה שלא תהיה מתקיפה.. היא כמו עורב והיא נמצאת שם לאכול אותך ולבלוע אותך וכדי לרסן אותה ... א. אני ממליצה לך על הקינסיולוגיה כי זה פשוט עובד !!!! ב.אני ממליצה לך על התפרקות.. אולי סדנאת צחוק? זה חשוב אל תזלזלי בזה ותספרי לי עוד על עצמך אני ישמח לעזור המון אהבה ושיהיה שבוע טוב שלך הילה

12/12/2004 | 00:16 | מאת: גון

הבדידות ההסתגרות הדיכאון הבכי ההתנתקות השתיקה התסכול השומן הכל כל כך מוכר אני מצטערת {{{{{{{{{{{{{{{{{{}}}}}}}}}}}}}}}}}}}