בליסת אוכלת

אני ממש מבקשת עזרה ממשהו מקצועי שמבין בתחום מדוע כל הזמן אני רק בולסת אוכל. אני לא לועסת אני פשוט בולעת ובכמיות גדולות. אני לא מפסיקה לבכות ולהצטער רגע אחר-כך. הבדיקות דם שלי תקינות ובחינה נפשית אין דבר שמטריד או מציק לי. הבעייה התחילה בצבא ועכשיו אני לקראת שחרור(פחות מחודש). מה לעשות?

יתכן ויש לך פשוט אהבה לאכול .. למרות שאני לא מאמינה בזה .. כי בד"כ הגוף לא דורש יותר מדיי בבאמת שלו .. את אמרת שאין לך תסכולים.. או כל מיני כאלה איכס... אני כן חושבת שאוכל הוא תחליף מדהים לדיכוי רגשות .. זה בהחלט עושה את זה.. הוא פשוט מסנוור .. כמו סם... כי הוא בעיקר טעים ומעורר חושים ואולי חסרה כאן מודעות.. אני יודעת שבדכ כשחסר לנו משהו מבחינה רגשית שהמורים הראשונים שלנו לא מספקים לנו איתנה כמו אמא ואבא למשל.. כל ההשלכות של זה .. מה ההתנהגות שלהם בחיים שלנו משקפת לנו.. איפה אנחנו פוגשים דפוסים דומים בחיים בחוץ .. אולי בצבא?.. היכן שהקושי נמצא ... .. משהו בהזנה שלנו משתבש במיוחד אם את נמצאת בקבוצת סיכון של ה"א.. לפעמים אנחנו בולעים יותר מידי .. מתנגדים.. מתנזרים .. יש לזה אינסופ ווריאציות .. הכעס מופנה כלפי פנים .. אי יכולת לנהל דיאלוג הולם עם הרגשות.. דחיסה אלימה של מזון .. בליעה של רגשות ותחושות לא מעוכלים .. כי משהו בהם היה קשה מנשוא להכיל.. אולי ... כאפשרות ששווה להתבונן בה אני מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי טוב במסגרת קופ"ח כולל טיפול דיאטני שיאפשר לך לשמור על משקל מאוזן .. שם תוכלי ללא ספק לנהל דיאלוג עם החלקים האלה שלא קשורים באופן ישיר באוכל .. כי זה לא האוכל .. יש שם משהו אחר שאת חייבת להעלות במודע אולי אם יהיה לך תפריט מאוזן תוכלי לעמוד בזה וזה בכלל לא יהווה לך קושי.. ולא חייבים להתנזר מאוכל בשביל זה .. פשוט רק ליצור לך סדר שהוא יהיה טוב עבורך .. מאוזן ונעים.. ללא יותר מידי חסכים רגשיים הכרוכים בהזנה הזאת .. וזה בהחלט בגדר האפשר ליצור את זה ... תנסי לבדוק מה קורה לך לפני שאת אוכלת.. האם זה באמת רעב?.. או אולי תסכול... כי משו לא פעל כשורה כפי שרצית?.. תנסי לבדוק אם תחושות כאלה לא חופפות לזמני האכילה שלך .. ככל שתגבירי מודעות סביב העניין.. מתי את אוכלת ולמה את אוכלת .. את תוכלי לשלוט בזה .. בלי שום קשר לשום דבר.. אני מזמינה אותך לכתוב בכל עת שתבחרי ... המון אהבה יקירה ... שלך הילה :-)