בילבול...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
האמת..לא יודעת מה מרגישה... אני פוחדת אני רוצה להיות רזה רוצה להיות בריאה צירוף אפשרי? צירוף הגיוני? האם הרצון הזה, האובססיביות הזו נכונה? הגיונית? האם זה מובן שכל רצוני זה להשתלב? להיות יפה? האם זה כ"כ הזוי להגיד שבחרתי לא לאכול כי פשוט היה נמאס לי? לא כי הייתי לא מקובלת ולא כי לא היו לי חברות.. היו חברות..הייתי מקובלת...משפחה אוהבת..כסף..אהבה..באמת שלא היה ולא חסר דבר. פשוט בחרתי לא לאכול. זה כזה מוגזם? זה כזה לא אפשרי? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
אם יש משהו שכבר הבנתי בקשר למחלה הזאת זה שאין לה קשר בכלל להיגיון. אל תשברי את הראש בלחשוב מה ההיגיון בין רזון לאושר. לא סתם קיימת הסטיגמה החברתית שהפרעת אכילה היא הפרעה נפשית. יום אחד אח שלי עשה לי שיחה והסביר לי שזה לא הגיוני להתעסק רק באוכל ולחשוב עליו כל היום. ניסיתי להסביר לו שזה לא עובד על היגיון. באותה מידה הוא יכול לבוא לאדם שהוא סכיזופרן ולהגיד לו שיפסיק לשמוע קולות כי זה לא היגיוני... לפעמים, למרות שזה נשמע רע, יותר קל לי לקבל שזו מעין מחלה נפשית. אחרת אין לי דרך להסביר למה אני נשלטת על ידי אוכל. חברה שלי פעם הסבירה לי שזה גם בהחלט קשור לחוסר איזון של כימיקלים במוח. כך או כך, אל תחפשי את ההיגיון, תחפשי את הדרך לעשות את ההפרדה בין הרגש לאוכל. מישהי שאני מכירה ניסתה להתאבד לפני כמה ימים. היא אמרה שהמחלה פשוט התישה אותה. אני רוצה להתקשר אליה אבל לא בטוחה איך אני יכולה לחזק אותה כשאני לא מרגישה חזקה. אני מאוד טובה בלהגיד את הדברים הנכונים, לדבר "באויר", אבל איך אשכנע אותה אם אני בעצמי לא משוכנעת... גון, גם לי היה הכל. משפחה, חברים,הרבה יכולות ופוטנציאל. אני לא חושבת שבחרתי להיות חולה. אני חושבת שגם אני וגם את נזקקנו למחלה הזאת כדי להגן על עצמנו. אני יכולה לראות עכשיו מדוע החיים מפחידים אותי. אני עוד לא יודעת אין לחסן את עצמי בדרך אחרת. אבל אני אופטימית.
אני יודעת שלא בחרת להיות "חולה" ואפילו קשה לי לקרוא לזה מחלה כי אני לא חושבת שזה ככה..אני חושבת שזו בחירה.. תראי אני בחרתי לפני כמה שנים שאני פרו אנה-כלומר בעג ההרעבה ובעד כל סגנון ומהלך החיים הזה..כעת אני בספקות..לא ממש בטוחה..לא יודעת איפה אני עומדת..יש בי המון שאלות, המון תהיות..אני אפילו לא יודעת מהיכן להתחיל.. לפעמים אני רוצה לסיים הכל ולוותר. לפעמים זה פשוט קשה מידי. ולשאלה שהילה שאלה ממזמן..<ראיתי רק עכשיו>-כן הייתי בפורום של מיטל שחר..ואני בת 19..
זה לא קשור להגיון את צודקת!!! זה קשור לגאונות!! צריך להיות גאון כדי ליצור את זה ולהגיע לשפל הזה ... המוח כל כך יצירתי ומעוות שזה פשוט לא יאומן תחשבי כמה כוח היה לזה אם את אותה אנרגיה הינו משקיעות על יצירת מציאות חיובית עם אותה גאונות??... מדהים!!! פשוט מדהים יש כמה וכמה סיפורים מדהימים שכאלה... המון אהבה שבוע טוב.. כתבתי לך בהמשך.. תקראי שלך הילה
אני שמחה לשמוע ממך.. תתפלאי זה כל כך אפשרי שזה פשוט מפחיד איך שניהם יכולים להתקיים ביחד.. אבל אחד מהם יצטרך להחליט כי את תוכלי לאבד את חייך אני מבינה את הבלבול הזה אני מבינה את הקונפליקט וההיפוך.. וכל מה שביניהם... אני מבינה הכל... אבל את חייבת להבין שיש לך כוח ושאת יכולה להחליט ולקבוע מי מהם ינצח.. והאמת שזה מצב שאי אפשר להחליט לבד.. דווקא במקום הזה הקינסיולוגיה יכולה להתערב ולחולל פלאים... זה רק עניין של החלטה לא קל לקבל אותה אבל אחרי הכל מי אמר שהחיים האלה קלים... אז תחשבי על זה .. את כבר שמעת ממני על השיטה ואני בהחלט לא חושבת שהרזון יפתור את הבעיה עובדה את אומללה גם כשאת מאוד רזה הכרתי הרבה אנורקסיות אני בעצמי הייתי אחת כזאת ואף אחת מהן לא הייתה מאושרת... כולן רוצות למות זה אושר? אבל את יכולה להחליט להבין שהרזון הוא סוג של הסתרה... מה את מסתירה?? מה את רוצה ?? מה את מרגישה ?? מי את באמת ?. מה הזהות שלך?? תעני על השאלות האלה ותרבי לכתוב... תמשיכי לשתף אותנו... אל תישארי לבד.. וזה לא סיבה להרים יד.. המון אהבה ושבוע טוב שלך הילה
