עזרה בבקשה

שלום לכולם, שמי לילך ואני בת 18 וחצי. אוטוטו מתגייסת [אפריל...] ובעצם במצב תמידי של הפרעת אכילה. במשך 4 שנים התעסקתי עם דיאטות הרעבה שבהן אכלתי 1000 קלוריות ליום [מקסימום, בדרך כלל הרבה פחות] וכל מיני דיאטות כרוב, מרקים, ומה לא. בתחילת השנה הזאת לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי שאני לא מסוגלת לרעוב יותר. הגעתי לפורום כלשהו ומאוד עזרו לי שם להתמודד עם השינוי. מאז אני אוכלת בין 1400-1600 קלוריות ביום. בפעילות גופנית הפסקתי לעסוק לאחרונה מסיבות אישיות [הייתי במכון כושר כחצי שנה והתאמנתי בקביעות.] כעת משקלי עומד על 63 קילוגרמים, גובהי 1.68. איני מרגישה 'שמנה', אלא מלאה. אך אני כלכך רוצה להרגיש פעם אחת בחיים 'רזה' ולהיות שלמה עם עצמי. לפני כחודש יצאתי ממערכת יחסים שארכה כשנה וחצי. רמת הכאב שחוויתי בפרידה הייתה קשה מנשוא, וגרמה לי לאבד כל רצון או כל תקווה שאני איי פעם אהיה מאושרת. בהתחלה הפסקתי לאכול, בעיקר כי תקפה אותי בחילה נוראית. עם הזמן חזרתי לאכול כ-1400 קלוריות ביום, אבל בשבוע האחרון התחלתי לעשות שטויות. התחלתי ללעוס את האוכל ולירוק אותו בחזרה. כל שכל דבר שלא מתחשק לי להכניס לגוף אבל ממש מתחשק לי להרגיש את הטעם שלו, אני לועסת ויורקת בחזרה. המצב הזה גורם לי סבל רב, אני מרגישה שאני נכנסת למצוקה חמורה מידי. כואב לי הפה, הגרון, וההרגשה הכללית שלי היא שאני מקרה אבוד. כל חיי, גם כשאכלתי וגם כשלא, הסתובבו סביב המשקל, המראה, האוכל. אני מודה שאני מפחדת מאוכל. אני בסופרמרקט ובמסעדות מסתכלת על מוצרים כמו עוגות,עוגיות וגלידות וממש נרתעת מהם. מאז ומתמיד היתה לי הבעיה הזאת, חברים שלי מכירים אותי כזאת שתמיד לוקחת את הדיאט, הסלטים ונרתעת מכל מה שלא נשמע דיאטטי במיוחד. למדתי במהלך השנה הרבה בנושא, מקריאת מאמרים והשתתפות פעילה בפורום בנושא. אני יודעת שאוכל לא משמין אלא הכמות. יודעת שמותר לאכול מהכל ושאסור להציב מגבלות כי זה גורר בולמוסים. אני מצליחה לשלוט בכמויות. מצליחה לשלוט בעצמי ובנטייה ההרסנית הזאת להרעבה. אבל אני עדיין לא מצליחה לגמרי לשנות את החשיבה שלי, ולהפסיק לפחד. נמאס לי להרגיש ככה. אני כאן כי החלטתי שאני צריכה עזרה. אני באמת מרגישה שאני יוצאת מדעתי. אני אשמח לשמוע דעות, רעיונות, הצעות. תודה לכל מי שעונה.

היי לילך שמי רוני... גם אני הגעתי לפה במיקרה ... אני יספר לך קצת על עצמי.. אני שוקלת 55 על גובה של 1.64 אני לא שמנה ולא נראית שמנה אני "מלאה" כמו שהגדרת המון אנשים מחמיאים לי על איך שאני נראית אבל אני לא מרגישה טוב עם עצמי... בקיץ האחרון עשיתי דיאטה ירדתי כמה קילוגרמים אך לא ירדתי את כל מה שרציתי ולא הצלחתי להמשיך ונכנסתי לדיכאון ומאז אני תקועה במצב של בולמוסים של אכילה כפייתית שיום אני בדיאטה לא אוכלת כל היום ויום אחרי אוכלת 4 לחמניות ועוד 5 ארוחות באמת כמויות מטורפות של אוכל ואני כל כך רוצה להתייצב להיכנס למסגרת ולרדת 5 קילו כמו בצריך ולהרגיש באמת אדם רזה ובריא כי אני לא מצליחה לשלוט בבולמוסים האלה באמת אני לא מצליחה זה משהו שפיתחתי בחצי שנה האחרונה ואני לא מצליחה לשלוט על זה כל חיי הייתי אכלנית והכל אבל בחיים לא ככה זה מן אובססיה כל היום יש לי בראש אוכל אני מרגישה כחואה בכלוב שאין ממנו יציאה.... אני לא יכולה ללכת לטיפול כי אני לא הכי מאמינה בזה וזה יוצר המון בעיות של כסף ועוד המון דברים... ברוכה הבאה לפורום באמת כולנו פה עוזרות אחת לשנייה ותומכות אחת בשנייה... אני בעצמי די חדשה בסך הכל שבועיים.... תמשיכי לכתוב זה עוזר....

תודה רוני. אני מזדהה עם מה שכתבת בנושא של לגשת לטיפול, זה אכן יוצר הרבה בעיות. מקווה שיהיה בסדר, תודה על התמיכה!

יש לך הפרעת אכילה אבל זה לא האוכל.. זה לא הדיאטה.. וזה לא כמה את אוכלת... כמה את לא אוכלת...כמה את שוקלת .. כמה את לא שוקלת... לירוק אוכל בעיני הינו מעשה חמור ביותר ברמה שאת אפילו לא מרשה לעצמך להרגיש.. אוכל בעיני שווה הזנה ראשונית של אמא כל האהבה שלה עובדת משם.. הכל נכנס שם.. הכל! .. בדכ זה קשור ברגשות וכשההזנה הזאת אינה כשורה מתחילות להיווצר הרבה בעיות לא בהכרח אבל בדכ באופן שכיח למדי כי זה הולך ביחד.... רק "לטעום".. הכל אצלך במבחן ובתנאים .. אי אפשר לחיות כך את החיים ..... אני מציעה לך לגשת לטיפול פסיכולוגי במיידי ... אני מוכנה לכוון אותך ולהציע לך אפשרויות בנושא.... החלק שבו את צריכה להתמקד הוא יותר ביכולת שלך להשלים עם הרצונות שלך .. התחושות שלך ורחוק מזה החלומות שלך... את מאוד פרפקטציוניסטית וזה פוגע בך... את יודעת מה עלייך לעשות ברמת שיקום התזונה ומה טוב לגוף שלך אבל את לא תעשי זאת כי משהו בך לא שלם .. חצוי .. לא מתחייב ... לא מחוייב לחיים....את לא אוהבת.. את מאוד שופטת את עצמך בחומרה רבה מידי זה החלק הכי בעייתי .. מנסיון ולמידה ממושכים אני יודעת שלנהל דיאלוג עם החלקים האלה יכולים להביא אותך למצב של התעוררות ולקיחת אחריות במקומות שבהם נתת לאוכל לשלוט..... ולאחר תהליך מספיק רציני של למידה כזאת אני מניחה שיחול שיפור אדיר אצלך.. מעל הכל כדי לשנות את חייבת להביע כוונה את חייבת להביע רצון ולנסות כל מה שאפשר כי במעלה ראשונה את רוצה להבריא.... לכן את חייבת לנסות הכל .. אבל הכל כדי להבריא... לא להתחיל לסנן.... אני ממליצה לך לשלב בין טיפול פסיכולוגי למשהו הוליסטי .. בעיני זה יכול לתרום לך הרבה מאוד וזה אפשרי לצאת מזה ... את לא חייבת לחכות למשיח כדי שזה יעלם תנקטי כבר עכשיו בפעולות הדרושות כדי להיכנס למסלול של שמירה על עצמך... גשי לרופאת משפחה בקופת החולים שלך.. ספרי לה על הבעיה ... לא על זה שאת רוצה לרזות או להרגיש רזה אלא שיש לך התנהגויות לא בריאות בענייני אוכל ולאן היא ממליצה לך לפנות מציעה לך לעשות בדיקות של ברזל סוכרים וויטמינים... ואת מוזמנת לכתוב בכל עת ... לשאול שאלות או סתם לזכות בתמיכה ואהבה רבה ... המון אהבה לך יקירה אל תאמרי נואש.... בהצלחה... ערב נעים ... :-) הילה

תודה רבה על התגובה החמה. הבעיה היחידה בלפנות לטיפול, זה העובדה שאני אצטרך לשתף את המשפחה שלי. ההורים שלי אנשים מאוד שמרנים, הם לא יבינו ולא יסכימו שאני אקבל טיפול. הם סתם יגידו לי שאני יאכל כמו שצריך וזהו. אני לא מסוגלת להתמודד גם עם זה. האמת שאני רוצה מאוד לפתור את הבעיה, אבל זה כלכך אישי ורגיש שאני לא יודעת את מי לשתף, אם בכלל. לא יודעת מי יבין ומי יתמוך. כרגע נראה לי שכולם יחשבו שזה סתם שטות ושאני לא צריכה את זה.