הנסיך על הסוס הלבן....

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

09/12/2004 | 14:50 | מאת: אצבעונית

כשהייתי קטנה היה לי דימיון מאוד מפותח. הייתי יכולה לשכב שעות במיטה לפני שאני נרדמת ולהמציא לי סיפורים. אני הייתי הכוכבת הראשית ובכל סיפור היה לי תפקיד אחר. אבל היה מכנה משותף מאוד בולט בכל הסיפורים, אני תמיד הייתי ה"עלמה במצוקה" והגיבור התורן היה צריך להציל אותי.לפעמים הייתי "הורגת" את ההורים שלי בסיפור רק כדי להדגיש כמה אני מסכנה או שהייתי שמה את עצמי בסיטואציות מאוד מסוכנות. אני חושבת שהיום, למרות שעברו הרבה שנים, אני עדיין תקועה באותה פנטזיה ילדותית שמישהו יבוא ויציל אותי מעצמי.ולמרות שבהיגיון אני מבינה שאני חייבת לעזור לעצמי, הלב שלי ממאן לקבל את העובדות וממשיך לחכות... אני יודעת ששום בחור לא "יקח" ממני את המחלה. לפני מספר חודשים היה לי חבר שהיה מרעיף עלי מחמאות מבוקר עד ערב. הרגשתי שהוא באמת מקשיב לי ומתעניין במה שיש לי להגיד. אבל משום מה, דוקא בתקופה הזאת הצורך שלי לרדת במשקל היה חזק מאי פעם. למרות שראיתי שהוא אוהב את האופי שלי, הרגשתי שכל מה שיש לי לתת לו זה את הגוף שלי. אני זוכרת שתמיד כשהיינו ישנים ביחד או נצמדים אחד לשני, הייתי מכניסה את הבטן. אז איך אני מפנימה את הידיעה שאף אדם לא יציל אותי כי בינתיים אני ממשיכה לחכות...

לקריאה נוספת והעמקה
10/12/2004 | 00:53 | מאת:

אצבעונית יקרה משהו שכתבתי לדעתי לפני קצת יותר משבוע... אני מזמינה אותך לקרוא...כי זה נוגע למה שתיארת.... אם אני רוצה משהו... אני ישיג אותו לעצמי... כי אני מאמינה בחלומות שלי.... ואם זה לא ילך .. אולי זה לא הזמן ואולי לא סתם המשפט הנבון "לכל זמן ועת לכל חפץ".. ואניח לזה להישאר כך.... אם אני רוצה אהבה .. אני חייבת להעניק אותה לעצמי כי אף אחד לא יעשה זאת במקומי אם אני רוצה מחמאה וחיזוק .. אני יידע לתת אותם לעצמי כי אף אחד לא יתן לי אותם במקומי.... אם אני רוצה לחיות את חיי בהגשמה .. אני חייבת להגשים אותם עבור עצמי כי אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומי... אף אחד אחר לא יוכל להגיד "אני" בשבילי... רק אני יוכל לעשות זאת מהמקום שלי ורק בזה יש הרבה ייחוד ועוצמה ואם כל "הלא" ואם כל האכזבות דווקא עכשיו כשהלב מתחבר עם השכל המורכב.. דווקא עכשיו אני מחליטה לקחת אחריות ולעשות את זה למען עצמי כי אף אחד לא ירגיש את המחוייבות הזאת במקומי עם כל האהבה שתהייה לו/ה אליי כי יש לו/ה ותמיד תהייה לו/ה את אותה מחוייבות בחייו/ה לעצמו/ה שיהיה עליהם להיות לה נאמנים! ומההבנה הזאת אני מאחלת לכולכם שתעניקו את ההזדמנות הזאת לעצמכם אפילו שמאחוריה יש כל כך הרבה מאגרים של "לא" שחוסמים... אז תרדו מ"הלא" הזה והייאוש כי אני מתחילה להאמין שאפשר לתת את זה כבר עכשיו לעצמנו מבלי לחכות שמישהו אחר יעשה את זה עבורנו...כי אולי זה יהיה יותר נחמד.. משהו בסיגנון "האביר על הסוס הלבן"...וכל מוטיב אחר שיוסיף לצורך העניין.... את מה שאני מתארת אפשר להלביש את זה על מליון סיטואציות ומצבים ואחרי הכל מכל אלה נשארת אמת אחת.. והיא גם קשורה בדיכוי שמייצגות הפרעות האכילה...ואף ללא ספק מצליחות להסתירה במיומנות מפליאה וחמקמקה.... הפתרון הוא להעיז לקחת את האחריות הזאת על החיים שלנו ולהעיז לחיות אותם מהמקום שאנחנו מפסיקים לחכות לגורם החיצוני שיציל אותם... המון אהבה קריאה לשינוי... חיזוק מזמינה אתכם להגיב לילה טוב הילה אצבעונית ... אני מרגישה שאני רוצה להגיד לך .. די!!! אני מכירה את הדמיונות האלה את הסרטים שאת רואה רק רע ורק שחורות ואת יודעת משהו ? זה אשכרה מגשים את עצמו והזמן עובר..ועובר.. ועובר... ואני לא חושבת שלא קורים בו דברים אבל הוא עובר... ובזמן הזה יכולים לקרות אסונות ויכול לקרות נס ולא רק נס אחד אלא אלפי ניסים אם .... אם את כל כך טובה בלדמיין אולי תדמייני שיקרה לך נס...? ואולי הנס הזה יהיה חיים נפלאים זה אפשרי בדמיון ואת תראי שאחרי כמה זמן זאת תהיה המציאות שלך! ובנימה אופטימית זו אשלח לך חיבוק ענקי חם ואוהב.. המון אהבה שלך הילה