רעבה? לא יודעת...

היום ישבתי עם חברה. היא התחילה לעבוד במקום בו מתעסקים עם אוכל. היא סיפרה איך הדבר משפיע לה על התיאבון. אחרי שהיא רואה אוכל כל היום כבר אין לה חשק לאכול.... הרגשתי צביטה קטנה בלב. לא על העובדה שהיא אוכלת פחות. אלא על כך שהיא מרגישה את המנגנון הזה של רעב ושובע. אני לא בטוחה אם אני אפילו זוכרת איך הוא עובד בצורה תקינה....אני לא אוכלת כשאני רעבה....או אוכלת יותר מדי....לא זוכרת מה זה אומר "לאכול עד ששבעים" , או להבדיל "לאכול כשרעבים". אני מניחה שכרגע הגוף במצב של טראומה. אבל האם עם ההבראה, המנגנון הזה חוזר לעבוד? אני זוכרת כשהייתי קטנה הייתי לוקחת סנדוויץ לבית ספר. לפעמים הייתי אוכלת רק חצי וזורקת את השאר, פשוט כי לא הייתי עוד רעבה. אני מנסה להיזכר בהרגשה הזאת של השובע..... אני זוכרת קצת מהאישפוז....בהתחלה ההרגשה הזאת של אוכל בבטן הייתה מפחידה. אבל הכמות הייתה קטנה יחסית לכמות שמכיל הבולמוס.....כך שהתרגלתי. אני זוכרת הרגשה נעימה. לא רעבה, אבל גם לא מרגישה כבדה.... אני לא מצליחה להגיע להרגשה הזאת עכשיו....מעדיפה להרגיש רעב כי ברגע שמתחילה לאכול, מאבדת פרופורציות....כמו לא מקשיבה בכלל למה שהגוף אומר. הוא שבע אבל אני ממשיכה עד שאתפוצץ.... "או הכל או כלום"....כמה חזרנו על המישפט הזה באישפוז... :)

יקירתי האהובה .. אני רק יכולה לומר לך שאחרי תרגול של מינימום חצי שנה של אכילה מבוקרת ומאוזנת מתחילים להרגיש לא פחות ולא יותר את אותה תחושה שהרגשת בגיל בית הספר... והתחושה הזאת אכן מדהימה... גם אני לא האמנתי שהיא תחזור אבל היא חזרה.. ולשם כך דרוש תרגול עם הרבה אמון וחמלה לעצמך למשך זמן של מינימום חצי שנה .. וזה אכן יקרה .. אני מבטיחה לך... .. אני מציעה לך לבחור דיאטנית טובה ולאמן את עצמך באכילה מבוקרת שתהיה לך נעימה ולא מעיקה ולא חסרה .. זה אפשרי ... המון אהבה חיזוקים וחיבוקים .. ועוד משהו... ביום שתוותרי על המשפט הזה " הכל או לא כלום" אני מבטיחה לך שהחיים יהיו מלאי ניסים והפתעות מפתיעות למדי ... שלך :-)

חחחחחחחחח המשפט הזה מוכר לי ככה "זה הכל או כלום" של השיר של דויד ברוזה בדיסק האחרון דניאלה