אין יותר מה להפסיד...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הילה יקרה! אין לך מושג כמה אני מעריכה את ההתייחסות שלך לכל הודעה, הידיעה שמישהו מקשיב מאוד עוזרת. כל חיי דיברתי עם אנשים, כולם שמעו אותי אבל אף אחד לא באמת הקשיב. לא היינו מאושפזות ביחד אבל מאוד יכול להיות שיש לנו מכרות משותפות. אין כמעט דבר שלא ניסיתי. כדורים, קבוצות תמיכה על כל סוגיהן, טיפולים פסיכולוגים ובסוף האשפוז. לאורך כל הדרך הבנתי המון על עצמי ופיתחתי מודעות עצמית גבוהה. אפשר להגיד שבתאוריה אני טובה אבל כשזה מגיע לטסטים, אני נכשלת שוב ושוב. עצוב לי להודות בפני עצמי שאולי אני לא רוצה מספיק. אולי המחלה עדיין נותנת לי המון דברים שאני לא מסוגלת לקבל בצורה אחרת. אולי אני צריכה להגיע לתחתית כדי באמת לרצות לשנות את הדברים. כל יום אני ניצבת מול המון מבחנים קטנים וכמעט בכולם אני מוותרת לעצמי... אני אחפש את הספר היות ואין לי מה להפסיד. הגעתי למצב שגם אם היית ממליצה לי על שוקים חשמליים אולי הייתי משתכנעת :) לפעמים יש לי הרגשה שאלוהים מנסה אותי. בודק את הכוחות שלי.אני מרגישה כמו אדם שזרקו אותו לים באמצע סערה. כל גל שמגיע מנסה להטביע אותי אבל אני שבה ועולה מעל פני המים. אבל אחרי כל גל אני הופכת יותר ויותר חלשה. זהו מעין משחק כוחות אכזרי: מי יכנע קודם? אני או הסערה.. אני בן אדם מאוד אופטימי ויש לי הרבה תוכניות לעתיד. לימודים, משפחה, תמיד רציתי הרבה ילדים.אבל יש רגעים שהכל מאבד מחשיבותו ומוכנה לעשות הכל כדי להשתיק את החרדה הפנימית...לרעוב, להקיא, לרוץ עד שאין אוויר, רק שלא אצטרך להתמודד עם עצמי. ברגעים כאלה אני מרגישה כמו אדם העומד על קצה הצוק. העתיד לא מדבר אליי, לא עבודה, לא לימודים. רק מחזיקה את עצמי שלא אקפוץ...
את יודעת? אין מוות... את יודעת ניסיתי להתאבד שלוש פעמים כולם בחניקה פעם אחת נחנקתי באופן רציני למדי הייתי במצב דמדומים.. ראיתי את המימד האחר והבנתי שאין מוות והתאכזבתי בכיתי נורא.. לא היה לי אוויר.. היה לי חום גבוה ומקסימום שהיה הייתי משותקת למיטה לא יכולתי לזוז.... שאלתי במצב החניקה: "מה?....אין מוות?" והתשובה שקיבלתי לללללללללללללללללללללללא! זה היה כל כך ברור התחלתי לראות כל מיני דמויות מוזרות .. חוטי אנרגיה רוחות.. נשמע בדיוני הכל היה אמיתי למדי אבל ידעתי דבר אחד וזה מה שאמרתי לעצמי עכשיו את חייבת להתחיל לחיות .. כי את לא תמותי ומצפה לך במימד הזה גהינום אם "תמותי" מפחיד נכון? זה היה מאוד מאכזב .. שכן ציפיתי שהמוות יפתור בדיוק את כל מה שתיארת .... מה שהתכוונתי הוא מטפורית ספר.. קינסיולוגיה היא לא ספר היא שיטה וצריך לחוות אותה בבקשה תנסי.. בא לי לתת לך חיבוק את מתארת דברים נפלאים בעיני עם המון כוח לרצות משפחה ילדים זה נפלא וזה יכול להיות את רק צריכה להאמין מחדש ולא לוותר אני יודעת שזה מייאש אבל אלוהים יודע בדיוק את מי לבחון ואת מי לבחון הכי קשה דבר שבהחלט ללא ספק יכול להעיד על הכוחות שלך והם עצומים... אל תזלזלי... את תצאי מזה ואני ישמח שוב כתמיד לשתף פעולה עם ההכוונה שלך את יכולה גם לדבר איתי.... או לכתוב איך שתרצי אל תוותרי החיים האלה יקרים!!!! המון אהבה חיזוק לילה טוב הילה
הטלפון שלי אם תרצי לדבר... 054-5298599 אם אני לא זמינה תנסי .. אני בדרך כלל עונה... ואת יכולה להרגיש חופשי זה בסדר... ואני בהחלט שמחה לקחת חלק בהתמודדות הזאת.. אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב שעשיתי אי פעם בחיים שלי והוא להיות פה להקשיב לכן..לכתוב לכן.. ללא שפיטה.. אני בסהכ הייתי שם בדיוק כמוכן.. להקשיב לעצמי וללמוד כמה דברים חשובים על החיים האלה.... ואני מאמינה שכל אחת מכן תצא מזה .. אולי כן .. אולי לא אבל חשוב לנסות ולא להרים יד כל כך מהר.. אפילו שעברו כמה שנים.. החיים האלה באמת יקרים.. אני רק היום מתחילה להבין את זה ... המון אהבה חיזוק הילה
בחרת לך כינוי כל-כך נוסטלגי... אצבעונית...כמו בספרי האגדות... רציתי להגיד לך שאני מזדהה עם כל מה שכתבת. גם אני מרגישה שאלוהים מנסה אותי, רק מה, הנסיון הזה לא נגמר!! זה רק נעשה גרוע יותר!! מה יהיה????????? נכון, מה שלא הורג - מחשל, אבל חלאס! נמאס לי להתחשל!! רוצה קצת לחיות בחיים האלה!! זה טוב שאת אופטימית ושיש לך תוכניות. ברגעים הקשים כשאת מרגישה על קצה הצוק, נסי לדמיין משהו אחר: דמייני שאת ברכבת-הרים: תיהני וקחי אויר בעליות, החזיקי חזק,עצמי עיניים ואפילו תצרחי בירידות, והעיקר - אל תיפלי מהרכבת... עד סוף המסלול. ואחרי שהמסלול ייגמר - הסתכלי אחורנית בסיפוק ותגידי לעצמך - עשיתי את זה. לילה טוב, אלינור.
