אמא

תמיד רציתי להיות אמא. כשכל החברות שלי התלבטו מה הן רוצות להיות....אני חשבתי על שמות לילדים שיהיו לי. אם התנאים יאפשרו, אני רוצה 5 ילדים. אני באה ממשפחה גדולה ומוצאת המון יתרונות. כשקשה לי ואני מנסה למצוא משהו להאחז בו....אני חושבת על זה. יש רגעים שכלום לא מעניין אותי. לא לימודים, לא חברות, לא אני עצמי....אז אני חושבת על הילדים שיהיו לי.....הם צריכים אמא בריאה. זה נשמע דפוק? כשאני רואה תינוקות קטנים אני ניגשת אליהם (כמובן באישור של האמא :) ) ומשחקת איתם. אני חושבת שבאיזהשהוא מובן אני בודקת את עצמי. איך אני איתם...אם אני קשובה להם..אם אני יודעת איך לטפל בהם. אולי כי חוויתי על בשרי איך אפשר לעשות טעויות עם ילדים, אני מנסה להכין את עצמי. אולי אני רוצה הרבה ילדים כי אני מחפשת סוג של חוויה מתקנת. אולי אני חושבת שדרכם אני אחזיר לעצמי את ילדותי האבודה. אולי אני רוצה להוכיח לעצמי שאני אהייה אמא יותר טובה ממה שאמא שלי הייתי. האמת היא, שהאמהות היא הדבר שאני הכי רוצה אבל גם הכי מפחדת ממנו. כל כך מפחדת לעשות טעויות ויודעת שלפעמים הן נעשות לא במודע. הרי אמא שלי לא רצתה לפגוע בי....היא לא ידעה שאני אתן פרשנות הרסנית למילים שלה. היא לא התכוונה... בתוך תוכי אני יודעת שאני יעשה דברים אחרת, אני יותר רגישה ממנה ועכשיו גם יותר מודעת. אבל הפחד שאחד הילדים שלי יפתח מטענים כלפיי- גדול. פעם שנאתי את עצמי על כך שאני "שונאת" אותה. זה לא מגיע לה. אני לא הבת המושלמת שהיא רצתה....כל הדאגות והעצב שגרמתי לה. עכשיו אני חושבת אחרת. אני יודעת שזה קשר הדדי. היא הכאיבה לי ואני הכאבתי לה. עכשיו אני מנסה להחלים, והיא תחלים יחד איתי. צריכה להתנתק ממנה רגשית. ללמוד לטעות. עד עכשיו לא יכולתי לקחת אחריות על מעשיי כי הם לא היו באמת שלי. הם היו המעשים שחשבתי שאני אמורה לעשות. לא פעלתי לפי הרצון שלי ולכן לא האשמתי או פירגנתי לעצמי. אולי ברגע שאני אפעל לפי רצוני ואעשה טעויות....אלמד לקחת אחריות. קודם על דברים קטנים ואולי בסוף גם על החיים שלי. כרגע הם לא ממש שלי... הבעיה היא שאני מדברת ומדברת ומדברת....מתי אני אתחיל לפעול?

בואי ואגלה לך סוד.. יש לי תחושה שזה ממש לא סוד בשבילך.. אל תקדימי את המאוחר לבאות אני חושבת שתהיי אמא נפלאה ואני יכולה לומר לך עוד משהו סביר להניח שתהיי אחרת סביר להניח שהיום את מקבלת את אחד השיעורים היותר גדולים שלך בהורות עוד לפני שבכלל זכית למערכת כזאת בזה שאת נלחמת על חייך ועל היכולת שלך להתחבר לילדה שהיית ועל הילדה שבפנים על כל העצב ועל כל מה שזה אומר.. עצם זה שאת בכלל יכולה לנהל דיאלוג עם אמא שלך היום ואת מזהה את הדפוסים את תהיי אחרת בהכרח.. אין שום קשר לאמא טובה או פחות יש מצבים שבהם אנחנו מאשימים את ההורים בד"כ בגיל ההתבגרות וזה משהו שהוא חלק מההתפתחות שלנו כבני אנוש כי אל תשכחי שהם המחנכים הראשונים שלנו וזה משפיע ואין זה אומר לעיתים כהוא זה על היותך אמא לעתיד.. אני בטוחה שאת תגדלי מעל הטעויות של הורייך ואני בטוחה שאת תהיי אחרת ומקסימה אבל הניחי לזה לקרות מתי שזה יקרה לעולם על תרדפי אחרי זה ותחשבי שזה יפתור לך את הבעיות כי זה חמור ...כי את תהיי חייבת להבין שהם לא יכולים להיות המפלט שלך כי להם יהיו חיים נפרדים והם לצורך העניין רק מושאלים לך בתהליך הזה .. אבל זה יכול להיות נפלא ורב אתגרי... ואני מאמינה שזה יקרה בזמן הכי נכון ושזה יעשה לך מאוד טוב... זה מאוד מורכב אי אפשר לצפות מראש מה יהיה ואיך הם ירגישו ... אבל את בהחלט יכולה ללמד אותם על גיבוש עצמי איתן ועל אהבה עצמית רק מהמקום שאת תעניקי כל זאת לעצמך וכמו שאת אומרת מהמקום שאת תהיי בריאה לעולם לא תוכלי להימנע לגמרי מטעויות על אף שאלה יהיו משאלת ליבך כי לצורך העניין אלה מאפשרים לך בסופו של דבר את הלמידה ... מחזקת אותך.. המון אהבה לך יקירתי .. אני לא יודעת אם שמת לב אבל כתבתי לך עוד דברים במורד הדף.. שיהיה ערב נעים .. מחזקת אותך הילה :-)