דיי
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הילה שלום,נמאס לי כבר מהפרעת האכילה הזאת -נראה לי שהתחיל השלב הבולמי שלי -סיפרתי לך קצת על עצמי בהתכתביות האחרונות ,אבל עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. אני צריכה למצוא מקום להיות בו בסופהשבוע -כי העיפו אותי מהבית -בגלל ההקאות-איפה אני יכולה למצוא מקום שכזה לשישי שבת -אפילו מקלט שיקבל אותי. אני בת 24 ואני לא יודעת מה לעשות -לא אוכל ללכת לחברות כי העניין קצת מסובך. הילה תוכלי לעזור לי לחפש מקום שכזה.
קודם כל לצערי אין לי מושג על מקום כזה כפי שאת מנסה להגדיר במצוקה הנוראית שבה את נמאצת עכשיו... אבל יש לי תחושה שיהיה עלייך להתעמת עם משהו... ואת תצטרכי לדבר עם ההורים שלך ...ואת תצטרכי להיעזר.. ולהיות באיזשהי מסגרת טיפולית כי כשבולימיה מופיעה היא בד"כ מופיעה כשחסר לך משהו .. משהו מהותי .. והמילוי שלו נעשה דרך אוכל....והכפרה על רגשות האשם כביכול נעשית ע"י ההקאה או מה שזה לא יהיה .. ואם לא הם .. ההורים... אז בשלב זה להיעזר בחברות שלך עד שהעניינם ירגעו... ואני זוכרת שגם לי היו מצבים כאלה ולא מפני שהעיפו אותי מהבית אלא מפני שפשוט לא היה לי מקום בשום מקום... ואני נעזרתי במורה שלי.. בחברות שלי.. ותתפלאי הן מאוד עזרו... ואני חושבת שאת עם כל הכוח צריכה לאסוף את עצמך.. למצוא דירה .. עם שותפים...וליצור מקום משלך .. גם מפני שזה יתן לך המון כוח וגם מפני שלא תהיי קורבן יותר של בורות מצד ההורים שכן להעיף אותך מהבית זה הפתרון עבורם אבל זה רחוק מלהיות פתרון ואני חושבת שכדי להרגיע את הרוחות חשוב להיעזר בגורם אחר.. ואולי הזעקה של ההורים שלך שאיני מצדיקה אותה כלל היא לנסות להעמיד לך גבולות .. לנסות לגרום לך להבין שאת חייבת לטפל בעצמך.... שני יקרה ... המצב הזה רע מה שתיארת.. אבל יהיה עלייך להיעזר.. גם אם לא נעים לך.. אלא אם כן את רוצה להתאשפז עכשיו ולא נראה לי שזה מתאים.... דווקא במקום הקשה הזה הייתי מנסה לאסוף את עצמך.. מעכשיו .. במידה ואת לא עובדת למצוא עבודה .. ולחפש דירה.... מעבר לזה פניה לביטוח לאומי עם אישורים של פסיכיאטר ופסיכולוג על מצבך.. את יכולה לקבל עזרה בדיור וקיצבה.. את חייבת להתמודד עם זה אפילו שבא לך להתפרק.. את חייבת לקחת את האחריות הזאת כי אף אחד לא יוכל לקחת אותה במקומך גם אם מאוד היית רוצה.. דווקא במצב הזה הייתי מנסה לדבר עם אמא שלך ... ולא ברמה של צעקות .כי בד"כ כשזה מסתכם בצעקות זה יותר מתקרב להיות שיחת חירשים מאשר באמת שיחה....אלא יותר ברמה של להסביר לה על מצבך ואם היא כל כך יודעת מה לעשות .. שתנסה להציע משהו שגם יכול לעזור לך במקום להרים ידיים ולשבור את הכלים מה שלפעמים מאוד מתחשק לעשות. .. ולהסביר לה שהקיום שלך הוא בין היתר גם האחריות שלה בתור מי שהעניקה לך חיים ואני ישמח לדבר איתה אם תאפשרי.... ולפחות מכאן אני שולחת לך המון אהבה והמון חיבוקים תעדכני מה קורה... הילה
אני בטוחה שלכל ההתפרקות הזאת קדם משהו אם תרגישי יותר בנוח לכתוב לי למייל אז.. [email protected] תיבת דואר אישית שלי ואני מבטיחה שזה ביני לבינך ואני בטוחה שאפשר לנסות לראות מה קרה ולהבין בעקבות זה כמה דברים. המון אהבה הילה
