קצת לפרוק-טריגר
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הרבה זמן לא הייתי פה, לא רק פה פיזית, אלא בעולם הזה. אבל אני נמצאת עכשיו במצב שאני לא ממש יודעת להגדיר ויש לי רגשות שאין לי עם מי לשתף אז באתי. התחלתי דיאטה, אני לא קוראת לזה בדיוק דיאטה אבל ההגדרה לא משנה, העניין הוא שאני אוכלת כמויות מזון מאוד קטנות-לדוגמא חתיכה של גמבה עם גבינה ואפרסק, למשך יום שלם. עכשיו מצד אחד אני יודעת שזה קיצוני מאוד, אבל זה התחיל בלנסות לאכול דברים לא משמינים ופתאום הכל נראה לי משמין. הכל. ולפעמים יש קול שאומר לי שזה לא תקין והגוף חייב אוכל, מצד שני יש את הקול שדוחף אותי ומדרבן וגאה בי על יום שעמדתי ברעב. ברור שהקול השני לוקח. כשאין לי ברירה ואני אוכלת מעל המותר אני מקיאה. אז היום הקאתי אולי 5 פעמים וזה המון בשבילי כי אני לא מקיאה בכלל ביומיום. במצב כזה הרבה יגידו שאני בדרך לתהום וכו אבל אני באמת מרגישה שלא. אני יודעת שיש לי משקל יעד ומתחתיו אני לא יורדת. אבל אני יודעת שאנשים בדכ לא מאמינים למשפטים כאלה. השבוע עבר עליי יום ממש טוב, גם מבחינה אישית וגם מבחינת הדיאטה, כי גם עשיתי ספורט וזה הרגיש לי טוב והייתה לי תחושת היי, אבל משום מה הרגשתי שבא לי לבכות. ואני לא מצליחה להבין למה. וגם אז לא הצלחתי כי באמת הייתי מאושרת מהיום הזה. וזה חוזר על עצמו מדי פעם שפתאום באמצע היום, בלי קשר לכלום, בא לי לבכות, ואין לי מושג למה. לפעמים אני מרגישה שאני מתחרפנת מרוב מחשבות על אי אכילה או כן אכילה ולא יודעת במה לבחור. אבל אני יודעת שזה מצב זמני עד שאגיע למשקל היעד. אני יודעת שאנשים מהעולם הזה תמיד אומרים שזה ממכר ואין כזה דבר משקל יעד אבל אני מרגישה שאני באמת יכולה לעמוד בזה. זהו. התחשק לי לשתף. שבת שלום
חשוב לפרוק ולשתף ולא לשמור דברים בבטן. אני לא רוצה להישמע כאילו אני מטיפה לך מוסר אבל יקירתי למה באמת לא ללכת לטיפול? למה לתת לאוכל לנהל לך את החיים? למה לבזבז את כל החיים והאנרגיות על הקלוריות ועל כן לקחת ביס או לא לקחת ביס? לכי לטיפול ותפתרי מהבעיה אחת ולתמיד. החיים יפים והם עדיין לפנייך למרות שאני בטוחה שכרגע את מרגישה שאת על סף תהום עמוקה. יש תקווה.
מה שכתבת די שבר לי את הלב... כי זה בדיוק המצב שאני הייתי בו. אמרתי לעצמי -" צמצמי פה טיפה ושם קצת ותכלס זה לא יזיק, כשתגיעי למשקל יעד אז תפסיקי אם זה ותחזרי לאכול רגיל.." הייתי בטוחה שככה זה. אני לתקופה מסויימת ממש מצמצמת ואוכלת קצת ואז כשארד למשקל יעד אני יחזור לאכול והכל יהיה רגיל וטוב. אמרו לי שלא כדאי לי כי אני יאבד שליטה ולא יצליח לחזור לאכול רגיל.. אבל שטויות. הייתי בטוחה במאה אחוז שאני יצליח. אחלה של תוכנית! רק חבל שזה אחת המלכודות הכי גדולות והפנטזיה הכי גדולה שקיימת. כי צימצמתי והגעתי למשקל יעד וכשהגעתי אמרתי שעכשיו אני צריכה לחזור לאכול.. אבל לא. התמכרתי. לגמרי. משהו בי רצה עוד ועוד, נדלק בי איזה משהו שרצה להמשיך, להוריד עוד ועוד... למרות שהגעתי למשקל הרצוי! ואז אמרתי - עוד קצת וזהו. אבל גם ה לא עבד.. וכשכבר לא רציתי ובכל זאת המשכתי הבנתי דבר אחד מאוד פשו - איבדתי שליטה. יקירתי הדבר הזה מאוד מאוד מטעה!!!!! חס וחלילה אני לא מאחלת שיקרה לך אותו דבר.. אבל לפי מה שאת מתארת- זה כבר היכה בך שורשים וזה לא יעזוב אותך כל כך מהר. ואת תגיעי למשקל יעד ותיראי שלא תוכלי להפסיק, תיראי שהתמכרת. ואז לא תידעי איך לחזור אחורה.. בבקשה - באמת לכי לטיפול! תעצרי את זה עכישו! כל רגע נתון את מתמכרת לזה עוד ונכנסת לתהום הזו עוד ועוד.. אל תתני לזה לעבוד עלייך, את בחורה אינטליגנטית לפי מה שקראתי אז באמת לכי ובקשי עזרה דחוף! אני לא רוצה שתיהי בזה עוד יום אחד כי זה גיהינום במלוא מובן המילה. ואני גם כשהבנתי שאיבדתי שליטה משו בי עדיין היה בטוח שאני יצליח לעצור את זה כל רגע כי זה לא בעיה... אבל מה, התאשפזתי כי הייתי בסכנת חיים, ואז השתפרתי ואמרתי לעצמי - הנה מה הבעיה אני אוכלת זה לא בעיה, וחשבתי שזה בשליטה שלי, אבל מה? ניסיתי לבד ושיקרתי לעצמי ושוב נפלתי לזה, עוד יותר חזק ושנה אחרי עוד פעם השתאשפזתי במצב הרבה יותר גרוע מלפני. וכן אני משלמת את המחיר עכשיו עדיין, כשאני כבר מחוץ לבור אבל עדיין מתמודדת. זה כל יום להילחם ולהיאבק, הגוף שלי נהרס ואני צריכה לחיות עם זה בתקווה שהוא ישתקם. אני רק יכולה להגיד תודה לאל שעכשיו אני בסדר וצריכה להתמודד עם לא לפול לבור חזרה ולהתרחק ממנו מאשר להיות בתוך הבור. וכאוב לי הלב ליקרוא מה שכתבת, כי זה כל כך מסוכן. ואני לגמרי מבינה אותך :) אבל זה באמת באמת באמת משלה!! לכי בקשי עזרה כי את לא יכולה לבד. ואני פה אשמח לעזור לך אם תירצי :) אני מצטערת על הישירות! אבל אני יודעת מזה... לצערי.
