ילד בן 2 וחודש שבקושי אוכל

אורלי שלום, רק בשעות אלו שאני כותבת את הבעייה שלי אני מבינה שילדי הקט סובל אולי מהפרעות אכילה. ככה, מעולם ילדי לא הייה אכלן גדול והוא ילד בכור, ועם הילד הבכור עושים את כל הטעיות אז אני תמיד רצתי אחריו עם הבקבוק.בחצי שנה האחרנה הילד הפסיק לאכול ירקות ופרות טריים ואני נאלצת להעזר בירקות מבושלים או בצורה של קציצה או גרבר לדאבוני הרב. בחודש האחרון נולדה לנו תינקות וילדי הקט מלבד התקםי הזעם שפוקדים אותו הוא אוכל ממש מעט וכך גם אומרים לי בגן שהן נאלצות לעבוד קשה מאוד עד שהוא יכניס משהו לפה. אני מכינה לו ארוחת ערב בתקווה שהוא יאכל והוא מסרב לאכול ואני אומרת לעצמי שהוא ילך לישון רעב , אך הרגש האימהי מתגבר עלי ואני מכינה לו בקבוק סימלאק שאותו הוא דווקא כן שותה. יש לציין שהוא רואה את הלחץ שלי ולפעמים התפרציות בכי..., אני סה"כ רוצה שיאכל לא יותר מזה. אשמח לתגובה, חיה.

גם אצלנו בעיה דומה, אני משתדלת לא לשדר לחץ ומציעה כל הזמן. לשמחתי הוא מסכים למטרנה וזה משקיט אותי (כי המטרנה מכילה את כל הרכיבים להם זקוק), אבל משתדלת להציע אוכל שנראה טוב, חותכת שניצלים וירקות לצורות, מניחה על השולחן ולא מציקה, ברור לי שבסוף יאכל יותר טוב.

הרגש האמהי שולט אצל כולנו. כולנו התרגלנו שאוכל זה muxt ואוי ואבוי אם לא אוכלים. זה החינוך הפולני שקיבלנו. אל תלחמי בילד עם האוכל כי הוא יבין שהאוכל זה המלחמה שלך בך וזה יהפוך להיות הפרעת אכילה ודרך חיים. שחררי. לא נורא אם יאכל פחות כשיהיה רעב הוא ידרוש לבד אוכל. חברתך יונית צודקת תציעי תהיי יצירתית עם האוכל אך אל תכריחי ואל תלחמי בשום פנים ואופן.