אין לי כוחות

4 שנים!! 4 שנים שאני נלחמת עם עצמי. אני כבר בת 23 וחצי. ואני לא מפסיקה לחשוב על אוכל.. ואיך אני מרזה.. אני מטר 52. ירדתי בעבר 14 קילו. ומאז שירדתי אותם אני בתסביכים עם עצמי!! שקלתי 43. הייתי בתת משקל שנאתי את הגוף שלי. שנאתי את הרזון הזה. ועכשיו שאני אוכלת אני מרגישה רע ואני שונאת את עצמי ואני לא יכולה להסתכל במראה. הגעתי ל54 קילו. יש לי התקפים כאילו לא אכלתי שנים. נמאס לי מזה.. נמאס לי להרגיש שבא לי להקיא אחרי זה את הכל. ואני לא מקיאה כי אני יודעת שזה לא בסדר. רק בתקופה שירדתי 14 קילו הייתי מקיאה . אבל עכשיו אני לא מסוגלת להקיא אני רק חושבת מה אני אוכל למחרת ומה אכלתי היום. 4 שנים הייתי רזה רק עכשיו התחלתי לעלות במשקל. יש לי הרבה אוכל נגיש עכשיו זאת הסיבה. וזה מגעיל אותי אני מגעילה את עצמי :( בא לי לבכות. אני נוראית. במקום להיות מרוכזת בדברים אני מרוכזת במה אכלתי. ואם אני לא אוכלת אני מרגישה רע עם עצמי שלא אכלתי. מה לעשותת? אני חייבת עזרה... אני מצטערת על זה שבתקופה שירדתי לא אמרתי מילהה ראו עליי שירדתי במשקל ואפילו לא הציעו לי ללכת לטיפול. הייתי הולכת בכיף רק חיכיתי שמישהו ידבר וזה לא קרה. אמא שלי לא רצתה להשלים עם זה

אני מבינה שאין לך כוחות כי המחלה שואבת ממך הכל אבל יקירתי אף אחד לא יקום ויעשה צעד במקומך את היחידה שיכולה להחליט לצאת מזה והיחידה שיכולה להחליט שאת רוצה להחלים. ללא החלטה מצידך ורצון ושיתוף פעולה אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומך. אז קדימה את כבר בת 23 ילדה בגירה לכל דבר שלא זקוקה לחתימה של אמא ולאישור לכל דבר ואם אמא לא משתפת פעולה אז לכי עשי צעד לבד

אף אחד לאיכול באמת לעזור.. אני במצב הפוךממך כולם שיגעו אותי שאני אלך לטיפול ואני זו שהתעלמהץ בסוף זה לא משנה, כי "הם" באמת לא יכולים לעשות כלום אם את רוצה לטפל בזה תלכי פשוט לקופ"ח ותבקשי הפניה ל"איבחון הפרעות אכילה".. דרך הקופ"ח שלך זה אפילו לא יעלה לך כסף... חוץ מכמה שקלים פה ושם.. משהו סימלי ביותר