אישפוז

לפני כחודשיים קבלתי ממך עצה לגבי טיפול פסיכולוגי תומך בבת שלי. למרות שהיא הלכה בצורה עקבית, לפחות ל10 פגישות, היא לא רוצה להמשיך. לטענתה היא לא רואה התקדמות. אצל דיאטנית היא היתה ולא התחברה אליה ולכן החליטה שהיא לא הולכת יותר. לרופא המשפחה, אצלו היא נשקלה, מדדה לחץ דם ודופק, גם רצתה להפסיק ללכת. אתמול היתה לנו שיחה, או יותר נכון מריבה על הנושא.באופן חד צדדי העמדתי בפניה את העובדה שהיא חייבת למלא אחר 3 התנאים - פסיכולוגית, דיאטנית ורופא משפחה, אחרת אני מנערת את ידי ממנה.היא הסככימה והיום בבוקר היא הלכה לרופא המשפחה ומסתבר שלא רק שהיא לא עלתה במשקל, היא כרגע שוקלת 40קג'(גובהה 1.69מ' כך שה BMI שלה מאד מאד נמוך). כשהתחלנו את התהליך היא שקלה 41.5קג'. גם גיליתי שהיא שיקרה לי לגבי המשקל שלה, וגם לגבי מה היא מספרת שהיא אוכלת מחוץ לבית. רופא המשפחה שלה המליץ לי לקחת אותה למיון בתה"ש ביום ראשון בבוקר, מתוך כוונה שהיא תאושפז במחלקה להפרעות אכילה. מה דעתך? ואיך אני מתגברת על המכשול שהיא כבר בת 19 ולא קטינה יותר. האם אני יכולה לאשפז אותה בניגוד לרצונה? ועד כמה זה עלול להשפיע עליה?

לגבי האשפוז זה סיפור מורכב ואם רופא אומר שהיא צריכה אישפוז מי אני שאני יחלוק עליו איני מכירה את בתך ואיני מודעת לחומרת מצבה. גיל 19 הוא בעייתי מאחר ובשום גיל לא ניתן לאשפז בניגוד לרצון ובטח ובטח אחרי 18 שאז להחלטת ההורים אין משמעות. אישפוז בכפיה הוא רק במצב קריטי ורק באישור בית משפט ופסיכיאטר שמחליט שהיא מסוכנת לעצמה ושמצבה קריטי וחייבים לאשפזה בכפייה ולכן זה סיפור לא פשוט. אם היא לא תרצה לשתף פעולה אז לא בטוח שאשפוז יעזור. השאלה כמה היא רוצה לקבל עזרה וכמה היא משתפת פעולה. המצב קצת בעייתי. האם המטפל הפסיכולוגי מומחה בהפרעות אכילה? האם בתך מתחברת למטפל/ת? מאוד חשוב בין המטפל לבת כי אם אין חיבור הטיפול לעולם לא יצליח וכמובן אם אין שיתוף פעולה שלה זה קצת בעייתי כי הטיפול לא יעזור.