חייבת לשתף...

עצוב לי לכתוב בפורום שכזה לאחר כל השנים שהראש שלי צף מעל למים, כנראה שהבולימיה היא מפלצת ששוכנת בפנים גם שבטוחים שהיא כבר לא קיימת. אני בת 31 בעברי הייתי בולימית מתמידה- 8 שנים תמימות, בגיל 24 יצאתי מן המחלה לחלוטין ומאז לא היה לה זכר לעיתים לא זכרתי אף שחליתי בה. ו...אז נכנסתי להריון, אני בחודש השישי- ארבעה וחצי חודשים ראשונים הייתי צמודה עם הראש לאסלה עשיתי הכל כדי לא להקיא אבל זה לא עבד כל כך וכך יצא שלא רק לא עליתי אלא גם ירדתי וזה כנראה עם כל ההערות ה"מעודדות" ששמעתי מסביב על כמה טוב אני נראית החדירו חרדה מלעלות במשקל, כך יצא שבחודש וחצי האחרונים חזרתי להקיא, אבל הפעם ממקום אחר, כבר הרבה פחות פזיולוגי...הפעם אני לא מרגישה שאני יכולה לשפר את המצב, איכשהו זה נותן לי כוח, כוח כדי להישאר ללא חרדות מכל מה שקורה איתי בחיים. ההריון לא היה מתוכנן, אני ובן זוגי נישאנו רק לאחריו ושנייה לפניו נפרדנו, אני מלאת חרדות שזה לא יעבוד לנו, על פניו הכל על מי מנוחות, אני רגועה ומקבלת את ההריון הזה, אבל הלימודים שלי ירדו לטמיון, אין לי חשק ללמוד, אני לא יכולה לדבר עם אף אחד על המצב כי אני פשוט לא מסוגלת להודות בפני עצמי ובטח שלא בפני אנשים אחרים שאני מסתירה דבר כל כך גדול...לבעלי אין מושג, אני מקיאה בן 2-5 ליום, חלק גדול אני משאירה, אני מקיאה יותר בערבים ויותר את הג'אנק שאני צורכת, ברור לי לגמרי שמשהו גדול מאוד קורה איתי בפנים, כנראה שגם לעכל את ההריון הזה והויתורים בעקבותיו לא כזה פשוט, אני פשוט תוהה לגבי הכל, מה לעשות עם עצמי, איך להתמודד עם הכל בצורה אחרת, אני מאוכזבת מעצמי שחזרתי עשרות צעדים וכמה שנים טובות לאחור וזה כואב והכל בפנים וזו הפעם הראשונה שאני מעזה להעלות את זה בכלל בפני פורום אחר שהוא לא אני עצמי. בכל אופן אם יש למישהו איזשהו דבר חוכמה שעשוי לעזור מתוך ניסיון אישי או בכלל אשמח אם תכתבו- ורק אל תכתבו שעבור העוברית כך וכך- את זה אני כבר יודעת וזו התגובה הכי שטחית שניתן כרגע לכתוב לי. סליחה על הבקשות ותודה על שקראתן.

אין לי הרבה מה להגיד מלבד לכאוב את כאבך ולהגיד לך קחי אחריות על החיים שלך ועל העובר שבבטנך ולכי קבלי טיפול. איך את רוצה לקחת אחריות על דבר כל כך יקר שאינך מסוגלת לקבל אחריות על עצמך? קבלי טיפול ולמדי להתמודד עם הפחדים והקשיים שמהם את בורחת הם לא ייעלמו לבד אלא רק יתעצמו אם לא תקבלי טיפול. עשי זאת למען עצמך ואם לא למען עצמך למען התינוק/ת שבבטנך.