מולאן, חמודה,שנים שנים לא הייתי פה,קפצתי לומר שלום
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
מי שזוכר,הייתי כאן בתקופת הצבא,הייתי בדיכאון, סגרתי הרבה בצבא, הייתה לי איזו הפרעת אכילה קטנה,רציתי כל הזמן לברוח מכל ההתמודדויות ההם שהיו לי, מהכל... אז תאמת שרק קפצתי לומר שממש טוב לי, אני לומדת בוינגייט, ממש נהנת מכל רגע, מחייכת לרוב... תאמת שאתמול כנזכרתי וחפרתי בכל ההודעות מ2005-2007 לא ידעתי איך לעכל את זה או להכיל את זה כל כך..כל התקופה הזו שאני לא יודעת אפילו אם היא פתורה, או שאני צריכה לפתור אותה...אז אתמול קצת היה לי כבד...אז הייתי חייבת לשתף..הייתי מאוד מוטרדת אתמול, ישבתי איזה 5 שעות לפחות על כל "התיק" הזה מהעבר...עד 4 בבוקר... וגם ראיתי שמולאן כתבת כאן וחמודה, אז אמרתי שאני אשאל מה שלומכן? מקווה שיותר טוב מאז...אני מקווה שעשיתן איזו שהיא דרך עם עצמכן... אני יכולה לומר שאני עשיתי דרך ארוכה...ללא טיפול, וללא שום דבר, אחרי הצבא התחלתי לעשות מה שאני אוהבת ומה שטוב לי לעשות...אז כנראה שאז, בתקוםה ההיא לא מיציתי את עצמי, אז שקעתי עם כל מה שהעיק עליי ורק אגרתי וצברתי בבטן...וההורים, והדיאטות שהתחילו להן מגיל 13-14, והבגרויות שראיתי בהן כמכשול עצום, הכל הפך לאיזה גוש שלג, ובצבא רק התגבר... בקיצור תאמת שאני לא יודעת מה אני עושה עם כל הדבר הזה..האם להעלות אותו ולבדוק מה קרה, או לנסות לפתור דברים, או להניח לזה ולא להעלות לי טריגרים שלא צריך...לא יודעת... טוב שיהיה יום מקסים לכולם... מעיין
איזה קטע, גם אני סתם נכנסתי היום לראות מה קורה, אחרי שהרבה זמן לא נכנסתי. איזה כיף לראות שאת בסדר ומרגישה טוב ומחייכת.. זה כיף להסתכל על הכל כבדיעבד, לדבר על הכל בלשון עבר. מה את לומדת בוינגייט? ואיך הולך? אני חושבת שזה כן ממש טוב שישבת וקראת את כל ההודעות האלה כי זה כן משהו שצריך לעשות..אני לא יודעת אם עכשיו כל בעיות העבר נעלמו כי את בתקופה טובה או שהן באמת נעלמו לגמרי. כי מה יקרה ברגע שיהיה פתאום לא טוב?.. אז הכל יחזור שוב? זה משהו שאת צריכה לדעתי לבדוק עם עצמך. אני עכשיו בצבא ולפני זמן רב אזרתי אומץ וביקשתי לראות קב"ן בגלל כל הנושא הזה. זו היתה קב"נית והיא נפגשה איתי פעם אחת בערך ובמילים יפות רמזה לי שלא ניפגש יותר והיא תפנה אותי למישהי אחרת בבסיס אחר. אז לא רציתי ואמרתי לעצמי שדי, לא צריך טובות. לפני חודש בערך היא פתאום שלחה מייל לקצינה שלי וכתבה רשימה של תאריכים שבהם אני אפגש איתה- כל יום רביעי פעם בשבועיים. לא ידעתי אם לשתף פעולה או לא כי בזמן הזה כבר הפסקתי עם ההקאות והדיאטות. אז השבוע אמרתי לקצינה שלי שתבטל את זה.ואז חזרו ההקאות. מה שאני באה להגיד פה זה שאצלי לפחות, חשבתי שהכל פשוט נעלם אבל אז זה חזר פתאום בשניה. את צריכה לבדוק את זה.. אבל באמת שאני שמחה שטוב לך! ערב נעים!
בעצם הדיבור על זה עוזר, מהנסיון שלי...זה עוזר לשפוך דברים מהלב, להוציא את זה החוצה, כמובן שתזהרי כשאת מוציאה משהו כי זה סוג של סיכון, אבל מצד שני את חייבת לקחת את הסיכון הזה כי המצב שלך לא ממש טוב... אני ממליצה לך באמת בחום ללכת אלייה...גם אותי אחר כך הפנו לקבני"ת, לומר לך שעזר, לא, תאמת שבהתחלה היא חשבה שאני עוד אחת שמספרת סיפורים ורוצה רק לצאת מהצבא או משהו כזה...אבל אחר כך כשהיא הבינה שאני רצינית והכל, אז היא התחילה להלחץ, אני לא זוכרת למה זה נגמר, או איך...נראה לי שפשוט עמד להסתיים לי השירות או משהו כזה... וואו אני זוכרת את החמודה מאז, ילדונת בת איזה 15 היית לא? ופתאום את אומרת שאת בצבא, וואי איך הזמן טס לו...עברו 5 שנים מאז לא...?! מקווה שתעזרי אומץ ותעשי משהו למען עצמך...כי ההקאות האלו מתי שהוא רק יגמרו לך את הגוף.. אני לומדת תואר ראשון לחינוך גופני, אוהבת את זה הכי בעולם, אני חייה את הספורט, וזה לא נבע מהפרעת אכילה, זה משהו שבא מבפנים, השטויות שעשיתי אחר כך, השפורט רק תרם לזה:) בקיצור אני לא חושבת על האוכל, מה אני יאכל וכמה, אבל מה שכן תמיד ישאר אצלי, שאני שומרת על המשקל שלי שישאר יציב, עם יד על הדופק, אוכלת הכל, אבל כשאני רואה שאני קצת מגזימה, מורידה איזה חטיף או שניים, ושומרת על הגוף שלי מעוצב וכמו שהוא..גם מאז שהפסקתי להסתכל על האוכל וכמה אני יאכל ועל הדיאטות, אחרי הטיול הגדול, רזיתי באיזה 6 קילו, בלי לשים לב, ובלי לעשות כלום...פשוט הייתי עסוקה מלא בעבודה, ובתכנון של מה אני הולכת לעשות עם החיים אחרי הטיול..וזה באמת נכון, מאז שלא חושבים מה אני יכניס היום לפה וכמה ומה לא, אז המשקל מתאזן לו, ואם משלבים ספורט בצורה נכונה ולא מוגזמת, אז בכלל זה פלאים. אני יכולה לומר לך שאני שלמה עם הגוף שלי כבר איזה 3 שנים, אוהבת אותו, עד לפני 3 שנים הלכתי לים עם מכנס ועכשיו עם ביקיני רגיל...ולא הייתי שמנה, ועכשיו אני גם לא שמנה,אפשר לומר שאני רזה...אבל בצורה טובה:) וואי חפרתי.. בכל מקרה מאחלת לך המון המון בהצלחה...אני יכולה לייעץ לך כל דבר באמת, רק תשאלי..ואני מקווה שתעשי את הצעד הנכון (כן ללכת לקבני"ת, ועוד זה פסיכולוגית בלי כסף) תחשבי על זה לא עולה לך 300 ש"ח פגישה איתה, וזה שווה ללכת ולפרוק קצת מה שיש לך על הלב...ואולי לנסות לפתור אצלך דברים...
יקירתי החיים זה לא משחק. את חייבת ללכת ולהתמיד בשיחות אם את באמת רוצה לצאת מזה. צר לי אבל הצבא לא ממש יודע להתמודד עם הפרעות אכילה כן גם הקב"נים שלהם גם אם הם טובים הם לא מומחים בהפרעות אכילה. לכי אפילו בטיפול בחוץ אבל העיקר טיפול בשיחות כדי לצאת מזה באמת אם את באמת באמת רוצה לצאת מהמקום הזה אחת ולתמיד.
נכנסתי עכשיו אחרי שנים שלא.. וראיתי "מעיין" פה למעלה וחשבתי עלייך למרות שהייתי בטוחה שזו מעיין אחרת... יאאא עבר מלא זמן... לא יודעת אם כדאי לך לחזור לפה... אם התחלת לשכוח אז למה?
עברה עליי איזו מועקה קטנה, אז סתם נזכרתי בכל, ושאלתי את עצמי אם כדאי או אני צריכה לפתור את הדברים האלו מהעבר, כי יש הרבה דברים שלדעתי לא פתורים, שכל פעם שאני נזכרת בהם לא כל כל נהיה לי טוב...אז לא יודעת...אולי יש משהו שם לא פתור...או שיש ולא בא לי להכנס לזה... בסה"כ טוב לי בחיים, אני נהנת ממש מהלימודים שלי, "שורדת" מנטלית ופיזית, כי יש לי כל מיני פציעות ספורט ואני צריכה להתמודד עם זה במהלך תואר 1 לחינוך גופני, שזה אומר לעסוק בספורט כשיש לי בעיות, אז איך שהוא אני צריכה "לזרום" עם התואר הזה בלי להתפרק פיזית סופית...יש לי בעיות ברכיים, בלט דיסק, ועוד כמה דברים לא רגילים...אז סה"כ כמו לכולם יש עם מה להתמודד, והשאלה איך מתמודדים עם זה... מקווה שהכל טוב אצלך...או לפחות את בדרך הנכונה או הטובה בשבילך..?!ומה שלומך חוץ מזה?
