התייעצות
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי כולם, רציתי להתייעץ איתכם על נושא קצת אחר שמתקשר גם לבעיית האכילה. עד לפני כחודש וחצי הייתי שייכת למסגרת שנת שירות.למי שלא מכיר-זאת שנה לפני הצבא,שמוקדשת לתרומה לקהילה.בשנה הזאת גרים בדירה עם חברים וכל העיסוק מוקדש לתרומה.בעצם הבעייה שלי התפתחה שם.בשלב מסויים הגעתי למצב שהתפקוד שלי ממש לא משהו,וכל האחראים עליי נורא לחצו מהבחינה הזאת.היה לי קשה לתפקד,וחיפשתי כל סיבה אפשרית לזה,רק לא הסתכלתי על הבעייה עצמה-בעיית האכילה שלי. בשלב מסויים שהבנתי שזו הבעייה חשבתי שכדאי שאחזור הביתה,לטפל בעצמי.במסגרת הזו "נלקחת" הפרטיות ויש קושי לשים לב לעצמך.המחשבה לעזוב את השנת שירות נבעה מהמקום שיהיה לי זמן לטפל בעצמי בבית,למצוא לי מסגרות אחרות (עבודה,אולי קצת התנדבות אחרת) ולמלא לי את החיים בדברים שיעשו לי טוב. אבל זה לא קרה.. כל מה שחשבתי שיעזור,רק הפך להיות גרוע יותר.אני לא מצליחה לגרור את עצמי לעשות דברים,כל דבר שהוא!מה שאומר שאני ממש כל היום בבית וממש לא עושה כלום! אפילו את החברים כבר הפסקתי לראות.. שום דבר לא עושה לי טוב,ולא גורם לי הנאה אמיתית.השנת שירות שכיביכול "ברחתי" ממנה נראת לי עכשיו כמקום להאחז בו,מה שלא היה לי עד עכשיו. יש לי שם חברים ממש טובים שיודעים על הבעייה ותומכים המון. בשלושה ימים האחרונים ביקרתי שם (ישנתי בדירה עם החברים) והרגשתי שאני חוזרת לעצמי.צחקתי ונהנתי מכל דבר שוב.הייתי שוב אני..ואז עלתה בי המחשבה שאולי כדאי שאחזור לשם.. (ברור שזה לא יהיה באותה מידת אינטסיביות,אבל כל מה שאני אעשה הוא טוב,כי בבית זה במילא לא קורה ).ועכשיו כשחזרתי הביתה,שוב מתחשק לי להתסגר,שוב לא בא לי לדבר עם אף אחד.. כשהייתי שם גם חשבתי על הטיפול,עלזה שכדאי שאתחיל לקחת אותו ברצינות ולשמוע לכל מה שהמטפלים אומרים (מה שממש לא קרה עד עכשיו).ושוב,כשחזרתי הביתה הקול הרע לשמוע רק לעצמי חזר אליי.. והשאלה שלי היא - את חושבת שזה יהיה נכון לחזור? אני לא מצליחה להבין עם עצמי איך אני רוצה לחזור למקום ששם הכל התחיל.. יש קשר למקום הזה ולבעייה הזאת? ואם כן,אז למה זה המקום היחידי שאני כן נהנת בו וכן חוזרת להיות עצמי? אשמח לשמוע כל דעה שהיא.
שלום אורטל, אני חושבת שאת צריכה להיות במקום שעושה לך טוב, ולברוח ממקום שגורם לך לדיכאון. פשוט תתרחקי קצת מהבית.. זה עובד אצלי. יש לי הפרעת אכילה כבר שנה (אני בת 16), וכל פעם כשאני בבית, בעיקר כשאני לבד, אני אוכלת הרבה ומקיאה, או שאני לא אוכלת, ואני כל הזמן עצובה. אז אני פשוט מתרחקת מהבית שלי. אני יוצאת עם חברות, או עם אמא שלי, או אפילו לבד. את לא יודעת כמה שזה עושה לי טוב! אני בטוחה שגם לך זה יעשה טוב אם תתרחקי מהבית ותהיי רק במקומות שעושים כך טוב, עם אנשים שאת אוהבת ושאוהבים אותך. בקשר לשירות, אני לא יודעת עד כמה טוב לך שם. נשמע ממה שכתבת שאת ממש נהינת שם וזה עושה לך טוב, אז כדאי לך להשאר שם. ואם באמת שם מקור הבעיה, אז ברור שהטיפול צריך לבוא משם... יש לך שם הרבה חברים שאוהבים ותומכים, אז תנצלי את זה!! בהצלחה, תרגישי טוב! סוזן sozenanna@gmail.com
את חייבת קודם כל להיות איפה שטוב לך וטוב לך במקום שאת עסוקה בדברים ולא במחשבות ולכן הקפידי תמיד להיות עסוקה במה שמעניין אותך מעבר לזה את חייבת טיפול כי לברוח זה לא הפתרון. הבעיות והקשיים יצוצו בכל מקום ולא יעלמו כבמטה קסם. לכי למישהו ושוחחי אל מה שמפריע לך על הפחדים שלך ועל הדברים שאת מנסה לברוח מהם, נסי להתמודד איתם ולא לברוח מהם ואין ספק ששיחות יעשו לך טוב וישנו דברים. אל תזניחי דברים לא נפתרים מעצמם ומעכבר זה נהיה גדול כמו פיל זה רק מתעצם.
כן.בדיוק התחלתי טיפול,אני מקווה שזה יעבוד וילך טוב..אני באמת מנסה להסתכל על הבעייה בעיניים ולא לברוח ממנה.ובמקום שטוב לי זה עובד הרבה יותר טוב. סוזן תודה גם לך על העצה!