איך מתמודדים?
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
כבר מתחילים לראות ועוד מעט ייגמר החורף החם והמדהים הזה שמכסה אותי בסוודרים. הגעתי לעבודה השבוע ביום קצת יותר חם, הורדתי את הסוודר ו.. מבול של הערות. אבל אני, מול המראה, דובה שמנה. והעובדה שאף אחד לא רואה את זה מביאה לי דמעות לעיניים. נכון, אני מידה 0. ואז? לא סובלת את ההערות החצופות האלה. והשאלות החוזרות של: את לא רוצה לאכול? ביסקוויט? (משמין) מרק? (משקית? להרעיל אותי?) אגוזים? (פוי) אוכל זו הפרעה לקו העבודה שלי. ובכלל אני חושבת שזה משהו פרטי שלי. מצד אחד אל תגעו בי. מצד שני אני רוצה להיות הכי רזה וקטנה ושכולם יראו שעצוב לי.
יקירה שלי אני מבינה מאוד את מה שעובר עליך כי את רוצה להיות ולהמשיך עם הרזון שלך אך מצד שני קשה לך ועצוב לך. אני רוצה לשאול שאלה פשוטה האם באמת כל כך טוב לך עם הבדידות והעצב? האם כל כך טוב לך כל הזמן להתחבא מאחורי סוודים גדולים? אנשים לא מעירים מרוע אנשים מעירים כי הם לא מבינים את המחלה כי אדם בריא לא מסוגל להבין את הרזון הזה וההרעבה הזו ובאמת איך לעזאזל אפשר להבין? לא אי אפשר ולא רוצים להבין אך מצד שני את נמצאת עם התמודדות שלך והמבטים והכעסים. יקירתי האם לעולם תרצי להישאר שם עם הכאב והבדידות? אפשר גם אחרת באמת צריך רק לרצות ואולי נוח לך עם תשומת הלב והמבטים שפתאום כולם סביבך? חבל החיים יפים באמת ואפשר גם אחרת. בואי נסי לעשות שינוי ולשנות חבל על האנרגיות שאת מבזבזת החיים עוד לפניך
כל כך מזדהה איתך אין שום דרך להבין את זה חוץ ממבפנים תעשי לזה טיפול זה פשוט מחלה מה שאת מתארת
