התפרקות

מזה שבועיים פחות או יותר שאין לי כח לאף אחד, לא לכתוב דברים פה בפורום, לא לכתוב אי מיילים, לא לעשות כלום....אני לא מוצאת את עצמי, ומרגישה ששום דבר לא מספק אותי, בימים האחרונים מצאתי את עצמי אוכלת....עכשיו כשאני חושבת על זה אני לא יודעת אם זה באמת היה ה-מ-ו-ן אבל התחלתי לגעת בדברים שלא נגעתי בהם חודשים ארוכים מאוד. מצאתי את עצמי אוכלת ותוך כדי כך מתמלאת בתחושה נוראית, ועוד יותר נורא זה שלא יכלתי לעשות כלום עם זה. מרגישה שהשמנתי,מרגישה שהבטן נפוחה, ובכל זאת המכנסיים עדיין גדולים כמו שהיו. אז מה קורה לי בעצם? בתקופה הקיצונית שלי, שבקושי אכלתי והייתי עושה לי צום של יום כיפור פעם בשבוע אמרתי לעצמי שאסור לי להיכנע, שאסור לי להתחיל לאכול כי אז אני לא אוכל להפסיק. אני לא אנורקסית אבל מאז ומתמיד היו לי בעיות עם איך שאני נראית ועם כל הקטע האובססיבי של האוכל. הלכתי לדיאטנית והתחלתי להתאזן ולאכול מסודר, היא אמרה לי שאני יכולה לרדת עוד 2 קילו מקסימום רק כי אני ממש רוצה, אבל אני בכלל לא צריכה את זה. אני מסתכלת על עצמי, בוחנת את השומנים, ואיך לעזאזל אומרים לי שאני לא צריכה לרדת?! לא רואים באמת עד כמה אני שמנה?! ואני שמנה! ואני יודעת את זה! ואני רוצה להיות רזה רזה רזה! זה כל כך מתסכל שזה מה שמכתיב לי את החיים, אבל אני לא מסוגלת להשתחרר מזה, לא כרגע שאני שמנה! האם זה אומר ששוב פעם אני צריכה לחזור לצומות?! למה הרשיתי לעצמי לאכול ואיך לעזאזל אני עדיין מרשה לעצמי!? אני צריכה להתקשר לדיאטנית שלי לקבוע תור ואני כל כך מפחדת, כל כך מפחדת לראות שהשמנתי, כל כך מפחדת לראות שלא רזיתי עוד נמאס לי מהחיים האלה, נמאס לי להרגיש דוחה, נמאס לי להיות שמנה, נמאס, נמאס, נמאס...

אבל זה לא באמת חשוב להגדיר את זה או לקרוא לזה בשם.. על אף שזה היה מרגש אותך לדעת שאת אנורקסית חולנית במיוחד.. מאלה שמצולמות לאנטרנט.. הן ממש זוועתיות .. את בטח ראית ואל תגידי לי שלא.. אני מכירה את הריגושים המעוותים האלה.. אין לי הרבה מה לכתוב לך .. אני מכירה את הגלישות האלה באנטרנט אחר חיפוש חולני של דמויות אנורקטיות שלדיות במיוחד שמעצימות ותוחמות את הגדרת השאיפות שלך לגבי הרזון.. אני מכירה את החולניות הזאת.. ... עד היום קורה לי שאני חושבת ותוהה אם זאת הצלחה... אני יודעת שזה הכישלון הכי גדול שאני לפחות השגתי בחיים שלי .. אבל זה עדיין מאוד כואב... אני מרגישה שאת יודעת יפה מאוד מה הבעיה שלך.. את יודעת שעד שלא תטפלי בבעיה שלך עם עצמך בלי שום קשר להפ"א את לא תהיי מסוגלת להכיל בכלל...וגם ההכלה שלך היא לא אמיתית.. כי את אוכלת ... אבל לא באמת מסוגלת להכיל .. לא באמת מסוגלת לשמור מבלי לחשוב שאת פרת שרולי לבנה.. אשליית המוצלחות כביכול שיש סביב עניין הרזון.. הקושי לקבל את האשליה שאת כביכול נכשלת בחיים ושאין לך סיכוי.. תחושת האפסות שאופפת אותך .. אלה יקירה דברים שיהיה עלייך להעיז להסתכל לתוכם וייטב בעבורך אם לא תברחי .. אני לא ייפה את זה ויגיד לך שזה קל.. גם לי יש אכזבות שאני לא יהיה אנורקסית יותר.. כן כן .. אני אומרת את זה.. אין לי בעיה.. זה לא אומר עלי שום דבר.. זה רק אומר שאני לא משקרת.. ואני לא באמת בובה עדינה ושברירית שלא מרגישה כלום כמו שכולם חושבים שאני או שחשבו שאני .. אני בכלל לא עדינה... ויש בי הפכים וניגודים מכן ועד לסין ואני כל כך הרבה דמויות שאני כבר לא מכירה מי אני .. אבל מצליחה לקבל שכל אלה הם אני לגמרי... את יודעת כמה זה קשה.. .. את יודעת כמה עצוב לי .. את יודעת כמה קשה לי להבין שזה נגמר.. אבל יחד עם זאת זה האושר הכי גדול שלי.. כי זה באמת נגמר... !!!אפילו אני לא מאמינה... אבל הזיכרון הזה הוא כמו סכין.. גזר דין לרגש מת.. ואת יקירה נמצאת ברמת ההזדהות באותו מקום שאני הייתי בו.. ... אין מקום למילים... אני רק יכולה לומר לך שאת צריכה למצות את זה עד הסוף כדי להבין שזה אסון.... אני מחבקת אותך.. אוהבת אותך באמת מייחלת לך שיהיה לך טוב... מבקשת שתכתבי .. כי זה חשוב .. וגם אם לא .. לא נורא.. אני מחכה לך... ואולי טוב שלא תיפגשי עם הדיאטנית.. מה את אומרת???.... חומר למחשבה.. התגובות שאת הכי אוהבת לשמוע ממני.. . אז הנה לך אחת כזאת... שבוע טוב... המון אהבה שלך :-)