הילה...

ממש תודה על התשובה היפה.. בכללי אני מרגישה די חזקה, אבל את כל פעם מצליחה לחזק אותי עד יותר.... בקשר למה שכתבת על החתונה... אחד הדברים היותר מפחידים לדעתי, הוא הפחד להעביר את הדברים הלאה, לילדים שלנו ולדורות הבאים... אגב, אמא שלי בצעירותה היתה אנורקסית, וסבתא שלי הייייייייתה אכלנית כפייתית... באמת יש כל מיני תיאוריוות שאומרות שבעיות עוברות הלאה, גם בצורות הכי לא מודעות. אבל- (ופה מגיעה הנחמה), מודעות לבעיות האלה מראש, ואנשים שעברו את התהליכים עם עצמם, בד"כ פותרות את זה, ומונעות או לפחות מצממות את הנזקים. האמת היא שההוכחה החיה לזה מבחינתי היא אמא שלי, שבאה ממשפחה מאד קשה והקימה משפחה מדהימה, עם כל השריטות... בעיקרון כתבתי את זה ביחס למה שכתבת על עצמך, שאת עכשיו בודקת וכו'... בעז"ה זה יוביל אותך למקום הכי מעולה. וחצמזה שזאת ההזדמנות להודות לך שאת נותנת לי במה להוציא דברים אמיתיים. הייתי בדרך הזאת, אבל אם לא היהי לי מקום שמאפשר את זה, לא הייתי מגיעה לאותם תוצאות. כנראה ששאת שליחה.. מאחורי מסך המחשב... ולא, זה לא מכתב פרידה.. שתהיה לך שבת שלום ושתרגישי ממש טוב. תעדכני בשלומך ! שיר

אני שמחה על כל מה שאת מספרת... זה מחזק את התיאוריה... על ההתפתחות בנוגע להחלמה מהפרעות אכילה .. זה סוג של קארמה.. וחשוב להתמודד איתה אפילו אם זה עניין של תורשה.. זה חלק מהתיקון האנושי ולא צריך להתייחס לזה כאל חריצת דינים... אלא כאל אתגר.. ואני שחמה שיש תוצאות מחממות לב.. בעניין אני יותר מישמח אם תמשיכי לכתוב בכל נושא שתבחרי.. אוהבות המון... מחזקת אותך... ושיהיה שבוע טוב.. אמן.. המון חיזוקים וחיבוקים.. את יקרה לי.. :-)