אני ממש צריכה עזרה!

שלום לך אורלי! קוראים לי אליאור אני בת 19 וחצי וסובלת מאנורקסיה/בולמיה כבר כמעט שנתיים.. רציתי לשתף אותך מכמה דברים שעוברים עליי ולשמוע חוות דעת מקצועית יותר מהראש העווט שלי.. אף פעם לא באמת הייתי שמנה.. סך הכל הייתי נערה רגילה בעלת גוף נורמטיבי לחלוטין.. אני לא ממש יודעת מה קרה שהוביל אותי לכמייה המטורפת הזאת להיות רזונת.. במהלך גיל ההתבגרות שמעתי המון פעמים את המשפט "תפסיקי לאכול" או "תיזהרי זה משמין" וכדומה.. בעיקר מההורים והאחים.. הייתי ספורטאית מצליחה בתחום הקראטה והתאמנתי בנבחרת ישראל קטפתי את המקום השני באליפות ישראל 2005 והייתי מאוד מצליחה, לדעתי הצורך לאכול קצת יותר מהרגיל הגיע משם.. תמיד הייתי מתאמנת ועושה המון כושר גופני ואני מאמינה שהגוף פשוט דרש יותר כי באמת היה צריך ולא בשביל למלות חוסרים נפשיים אחרים. לפני שנתיים הוצאתי את ההרגשה לפועל ושבטתי ברעב למשך חודשיים.. לא אכלתי שום דבר מלבד חצי מלפפון ביום.. אחרי חודשיים חזרתי לאכול והתחלתח להקיא כל מה שאפשר.. ירדתי 22 קילו כמובן שבעקבות זה עזבתי את הספורט, היום אני שוקלת 37 קילו והגובה שלי 1.60 אני לא מצליחה לשלוט בדחף של הבולמוסים שיש לי ואני כל הזמן אוכלת ומקיאה כבר יש לי החמרה בתיפקודי כליום ואשלגן 2.5 ואני לא מצליחה להוציא את עצמי מזה.. הרבה פעמים ניסיתי אבל תמיד הקאתי בסוף רק מהפחד להשמין.. מה את מציעה לי לעשות?! אני כבר בקושי חייה אני בקושי עומדת על הרגליים כל היום שלי מלווה בסחרחורות וחולשה פיזית. כל הזמן נירדמים לי איברים בגוף ואני ממש מתוסכלת... אני ממש מבקשת עזרה! ממה את חושבת שזה נובע? מה אני אמורה לעשות כדי לצאת מזה?! ממש מחכה לתשובתך... תודה רבה!

אליאור יקרה העצה שלי פה היא לא ממקום של איש מקצוע אלא זהו פורום תמיכה כאמא שהיתה שם עם הבת שלה. אליאור יקרה כעת אתייחס לדברים שכתבת ושמאוד נגעו ללבי.אני חושבת שזה שכל הזמן השמיעו לך משפטים כמו "אל תאכלי כי תשמיני" תפסיקי לאכול" "אל תאכלי זה משמין" המשפטים הללו הם הרסניים - הם מחלחלים ומחלחלים ולאט לאט נכנסים לנו עמוק לתודעה אם אנחנו רוצים או לא ועושים את הנזק. הרגשת שמודדים אותך לא לפי מי שאת ולא לפי ההישגים והדברים הטובים שבך אלא לפי רמת השומן שלך והמשקל שלך ולאט לאט התערער לך הבטחון וזה זרק אותך לאותו מקום של הפרעת האכילה. אני מציעה שתפני לגורמים מקצועיים ותקבלי עזרה כדי לנסות ולהבין למה הגעת למקום הללו ולמה נלחמת בכולם והבעת מחאה דרך האוכל- מהי שורש הבעיה שהביאה אותך למקום הזה ולמה ברחת לאוכל דווקא. האוכל מהווה לא אחת עבורנו מקום לבריחה ונחמה או לצד השני מקום של מחאה נגד ההורים. אליאור יקרה חשוב שתפני לטיפול בשיחות בעיקר ותטפלי בבעיה וכמה שיותר מהר. יקרה שלי את לא נמדדת באוכל אלא במי שאת וכדי לצאת מזה את צריכה ללמוד להתמודד עם הפחדים והבעיות וכן ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך מחדש- את אליאור כמו שהיא עם היתרונות והחסרונות כי אף אחד מאיתנו אינו מושלם בכולנו יש גם טוב וגם רע ועלינו ללמוד לקבל את עצמנו עם הטוב ועם הפחות טוב. מאחר ותמיד חונכת כילדה ספורטאית להישגיות ולהכי טוב כנראה שזה שאכלת וקצת השמנת גרם למשהו בטעות לחשוב שאם תהיי עוד קצת יותר מלאה אז תהיה פחות טובה ופה הטעות. לא מודדים אותנו בקלוריות ובאוכל אלא במי שאנחנו ובאישיות שלנו. מתוקה שלי קבלי עזרה אל תשאירי דברים ככה כי מהתהום הזו יוצאים רק עם עזרה מקצועית ואם לא נשאבים לשם- למערבולת הזו יותר ויותר וחבל את נשמעת לי בחורה חכמה, מדהימה שיכולה לעשות עם עצמה המון דברים מלבד ההתעסקות המבוזבזת הזו עם האוכל והקלוריות כל היום.

היי שוב! זאת שוב אני, קראתי את התגובה שלך והדמעות לא התעכבו, הצפת אותי.. ריגשת אותי במילים החמות בהבנה הלא ברורה הזאת שלך בדאגה הברורה, וסתם כי אכפת.. בלי להכיר! אני חושבת שביתך לגמרי זכתה! חבל שאינך מקצועית בתחום הטיפולי, נדירים ביותר האנשים שאני מעריכה סתם ככה בלי לראות ולדבר איתם.. אבל את לגמרי שם! תודה רבה אורלי עזרת לי מאוד.. אפילו סתם אם בזכותך עבר לי היום בחיוך וחשיבה עמוקה יותר של הדברים. לעצתך אקשיב.. באמת אלך לטיפול פסיכולוגי.. אולי אכיר את עצמי סוף סוף.. שיהיה שבוע מעולה :) אליאור.