בולמית לשעבר:)))

שלום! היתה לי הפרעת אכילה- הייתי בולמית במשך כחמש שנים, במהלך הזמן הזה עשיתי ניתוח להגדלת חזה כי חשבתי שזה יהיה הפיתרון, לחוסר האהבה העצמית שלי.. בגיל 21 לאחר השיחרור מהצבא הלטתי לצאת למסע טיפולי משל עצמי, להתמודד עם הכעסים והשינאה העצמית, ללמוד ולהבין מי אני? ומה אני... היה תהליך ארוך ומהנה, טיילתי ועד היום אני בעצם מטיילת ולומדת ומחכימה... אני רוצה להוציא את השתלים שנימצאים בתוך הגוף שלי- זה לא טבעי, זה לא אני וכיום זה נגד כל מה שאני מאמינה- זה חוסם לי את צ'קרת הלב.. עם מי אני אומרה לדבר? איפה עושים את זה? (את הניתוח עצמו עשיתי במרפאות אריאל אך לפי מה שהבנתי הם פשטו את הרגל כך שאנני יכולה ואולי גם לא רוצה ללכת למנתח שהיה לי) שמעתי שיש רופאים שמנתבים בנות עם חוסר בטחון עצמי נמוך לעשות ניתוח הגדלה על חשבון הקופה, האם זה כול לעבוד גם להיפך?? כי אין לי את הכסף לשלם לניתוח בעצמי, אך זה הדבר שאני הכי אוצה עולם כיום,.. להפוך את הצלקת הנפשית לצלקת גופנית ובתקווה של לשהיפטר מהמחלה הזאת לעולמים))) תודה מראש, ויום ניפלא :))))) מיכ

שלום לך, לצערי, אין לי תשובה לגבי מה ששאלת, אבל אני חושבת שכדאי לחשוב על ניתוח להוציא את השתלים בשיקול דעת, מה שאני מנסה לומר זה לא לעשות זאת בלהט הרגע, לדעתי הקטנה כדי לך להתייעץ עם פסיכולוגית או עו"ס מהקופה( כך שזה לא יעלה לך הרבה כסף) משום שנראה לי, שהבעיה האמיתית היא תפיסת העולם שלך כלפי עצמך, שנאה עצמית וכו' ועל הדברים האלה מאוד חשוב לעבוד, כך שאם תפני לטיפול תזכי בהחלטה שקולה לעשות ניתוח או לא (שהרי ניתוח זה לא דבר פשוט שעושים כל יום), וגם אם תרשי לעצמך ולמטפלת לפתוח את ליבך ולהחלים לרפא את הכעס והכאב ולמלא במקום אהבה וקבלה עצמית, שמחה ואנרגיה חיובית וחיונית, בהצלחה רבה

תודה רבה על התגובה ו העצה הטובה.. דבר ראשון אני לא חושבת שזו החלטה מלהט הרגע, הניתוח הראשון היה כך, עשיתי אותו מבלי לחשוב יותר מידי ובעצם האני השני החליט להגדיל את החזה!! כיום אני יותר מפוקסת ואוהבת את עצמי ומשום כך החלטתי לעשות את הניתוח, אני יודעת שזה לא דבר שעושים כל יום אבל אני מרגישה עמוק בפנים שזה יסגור מעין מעגל! הייתי לפני שלוש שנים בטיפול אצל פסיכולוג- אבל הרגשתי שהוא מנסה להכניס אותי לתוך איזו שהיא סטטיסטיקה, שכל הבולמיות הן ככה וזה נובע מכך וכך, ידעתי שאני צריכה עזרה והייתי מודעת לבעיה שלי אבל לא מצאתי את המקום הנכון להיפתח ולהישמע. ולכן יצאתי למסע הזה בעצמי, אני יותר לא מקיאה, אני רושמת הרבה ומדברת עם עצמי, הדבר היחידי שאנני מצליחה לשנות זאת דרך החשיבה! אני היום לומדת לנתב את כל האנרגיות שלי לדברים חיוביים ולמקומות אחרים מאשר הקאות ושינאה עמית (איך אפשר לשנוא את עצמך?? שאתה אור להיות הדבר שהכי חשוב לעצמך? אני מרגישה שאני אדם אומנתי אך אנני אמנית:))) שמתי את עצמי בכוונה בסיטואיות בהן אהיה חייבת להתמודד מול הפחדים שלי, בהם אהיה חייבת לעשות ולהיתגבר על החוסר ביטחוון ואכן עשיתי אך עדיין אני מרגישה כאילו כל העולם עובר לידי. יש בי המון אהבה ואני אפילו מצליחה לבכות שעצוב מה שפעם היה בלתי אפשרי. אני מדברת בפתיחות על הבעיה שלי כדי שאדע בתת מודע שאנשים מסביב יודעים כך שלא אוכל הסתיר את זה יותר ובעצם לא אוכל להקיא יותר... אני אדם שמח עם המון אהבה בפנים, אני אוהבת אנשים. אני מרגישה כאילו השנים שבהם הקאתי לא היו מעולם, לא חייתי, לא ידעתי מי אני, איזה מוזיקה אני אוהבת ומה אני אוהבת לאכול איך מרגישים שיש שינויי מצב רוח שמקבלים מחזור:)) והיום אני לומדת לאט לאט.. אני מאוד נהנת מכל התהליך הזה כי אני רואה את ההתקדמות שעברתי אבל עדיין חסרים לי כלים מאוד משמעותיים.. את חושבת שאפשר להבריא מהמחלה הנוראית הזאת לגמרי??א ו שהיא תלווה אותי לכל החיים?? למה את מציעה שאני צריכה לשקול את זה שנית?? אם אני מרגישה שזה לא אני באמת וזה רק זיוף?? אם כיום אני אוהבת את מי שאני ולא צריכה את הציצים האלה?? שמי שיאהב אותי, יאהב אותי איך שאני??? ושוב תודה... על הזמן שלך..:))) ביום מין הימים אני ממש רוצה להתנדב עם בנות שעוברות את אותו הדבר להיות לאוזן קשבת!! ואני באמת מעריכה מה שאת עושה...

אני לא ממש יודעת למי להפנות אותך אך רציתי בכל זאת להגיד לך כל הכבוד על הדרך המדהימה לגילוי עצמי שעשית ועל הכוח לעמוד ולהתמודד עם הבעיות והפחדים. אני מצדיעה לך על כך.