בדרך להפרעת אכילה רצינית

מבקש את עזרתכם....לפני שמאוחר מידי.... בזמן האחרן (מספר שבועות ליתר דיוק) כל ערב (!) אני מתיישב מול הטלויזיה רואה סרט ולא יכול להפסיק לבלוס...בעיקר, גלידות, שוקולד, יוגורט, גרנולה..בקיצור מתוקים...מסיים קערה מיד ממלא עוד אחד...בידיעה ברורה שאני כבר לא רעב, אצטער על זה מחר, זה משמין וגם גורם נזק לגופי...כבר לא מתאר לעצמי שאפשר סתם להנות מסרט בלי ללעוס משהו... זה כבר לא פעם ראשונה...אבל עד לא מזמן זה היה קורה פעם בחודש וחייתי עם זה. בזמן האחרון זה התפרץ כמעט על בסיס יומי...כל בוקר אני קם ואומר לעצמי - היום יום חדש..היום זה לא יקרה..ואפילו לא פעם זרקתי את כל הג'אנק לפח...אך כשמגיע ערב כל העקרונות נעלמים ואני שוב בולס...חייב לציין שאני לא מרעיב את עצמי במהלך היום ומשתדל לאכול "בריא" (ולו רק כדי למזהר את הנזק). לפי הערכהגסה שלי בשעה אחת אני יכול לבלוס כ 3000 קק"ל. ומפסיק רק כאשר כבר מרגיש "בחילה" ו"מפוצץ" מה לעשות ? למה זה קורה לי ? תמיד חשבתי את עצמי בן אדם "נורמאלי"...מבקש עצה מניסיון האישי שלכם לפני שמאוחר מידי...אני מרגיש שאני מאבד שליטה... גם היום זה קרה..ואני לא רוצה שזה יקרה גם מחר אבל כאילו כבר השלמתי עם זה...כי שום "משחקים" עם עצמי לא עוזרים..אולי יש איזה כדור שפשוט יידכא לי את התאבון הבלתי נשלט הזה..

תומר שלום וכל הכבוד לך שאתה פונה ומבקש עזרה זה לא פשוט לבוא ולהודות שיש בעיה ולבקש עזרה לפני שאני נופל ולכן אני רוצה להגיד שאתה גדול מהחיים על האומץ והמסוגלות. לשאלתך אכן נראה שאתה בדרך להפרעת אכילה רצינית כי זה לא שפוי מדי ערב לבלוס 3000 קלוריות. אתה חייב ללכת לטפול ולבדוק מה מקור הבעיה למה אתה מוצא באוכל מקור נחמה וממה אתה מפחד ומנסה לברוח ועל איזה חסר אתה מנסה לפצות את עצמך. אוכל מהווה עבורנו לא אחת נחמה ובריחה ממקומות שאנחנו לא רוצים להתמודד איתם וכנחמה אנו מפצים עצמנו באכילה בולמוסית שמהר מאוד מאבדת שליטה. לך קבל עזרה מקצועית ממישהו המטפל בהפרעת אכילה אל תשאיר דברים ככה לא פתורים חבל כי קל מאוד להדרדר למקומות האלה אך לצאת משם זה לא פשוט כלל.שולחת המון חיזוקים. אורלי פוקס.

תודה רבה על התמיכה.... את צודקת - כנראה אני מנסה לברוח מבעיות אחרות שלי... ולמען האמת, כמה שקשה להודות - הבעיה זה הבדידות (כנראה) לא, שלא תביני אותי לא נכון, יש לי חברים ועם מי להעביר את הזמן, אבל כל זה - זה לא זה... היום למשל הזמינו אותי למשחק כדורסל...הלכתי ולו רק כדי לא להשאר לבד בבית ושוב לזלול מול הטלויזיה. כמה שזה ישמע מוזר -כל המשחק חשבתי על מה וכמה אוכל אחרי שאחחזור הביתה. מיותר לציין שאחרי שחזרתי מיד פניתי למקרר ושוב זללתי... כמובן שהיום שבבוקר קמתי "קרבי" - עם מחשבה "הערב זהלא יקרה, הערב זה יהיה אחרת"... אולי יכולתי להתנגד לדחף הזה - אבל שוב ויתרתי. הרגשה שאם לא אוכל עוד משהו עכשיו בא לי פשוט לדפוק ראש בקיר. (אולי ככה מרגישים נרקומנים שלא קיבלו מנה ?) אני רוצה לחזור למצב שבו פשוט לא יהיה לי את הרצון ואת הצורך הזה להשמיך לאכול עד שאני מרגיש בחילה... כמו שלמשל אני לא שותה וודקה - לא בגלל שאני חזק אופי ומתנגד, אלא כי פשוט לא בא לי...ככה אני גם הייתי עם האוכל עד לא לפני הרבה זמן...שאלה שלי איך להחזיר מצב לקדמותו...לא משנה במה אני מנסה להעסיק את עצמי (טיול, חדר כושר, כדור-סל, בריכה, חברים, סרט, ספר וכו') תמיד המחשבות סביב האוכל.... כמו שאומרים מודעות לבעיה חצי מהפתרון. אני מודע לבעיה וכנראה גם למקור שלה אבל אני לא יודע איך לפתור אותה..אפילו שקילה (ופעם הייתי מאוד מקפיד על זה) ועליה במשקל (ואכן כמובן כבר עליתי כמה קילו טובים) לא מרתיעים אותי... ניסיתי לנהל יומן, וקראתי את מה שעבר עליי לפני כמה חודשים, כמה רע היה לי וכמה רע יהיה לי - ובכל זאת ממלא עוד צלחת גרנולה עם אגוזרים, שוקולד ויוגורט... עדיין מקווה לצאת מבלאגן הזה בכוחות עצמי לפני שפונה לטיפול... לכן כל עצה / תעזור...