עדכון... אשפוזזז

טוב... אז הייתי באינטייק בתה"ש אצל הדיאטנית, ואני מחכה כרגע לפגישה עם הפסיכולוגית... האינטייק היה בביתן 69... שזה המחלקה עצמה... ותאמת חטפתי שוקקק!!! לא ציפיתי שככה תראה המחלקה... הכל שם נראה לי כל כך מוזר!! המבנה, הבנות, ........ נבהלתי קצת. הרוב נראות בסדר חוץ מכמה רזות מפחיד! בקיצור הביקור הקצרצר שם מאוד הבהיל אותי. אני יודעת שאין מנוס ואני חייבת להתאשפז כדיי להבריא, אחרת כל החיים אני אהייה בבית כלא של ההפרעת אכילה. אבל, נרתעתי!! :( עדיין יש בי את הפחד שאני צריכה לרדת במשקל כדיי לקבל את הלגיטימציה לאשפוז, אף על פי שהדיאטנית אמרה לי שגם אם מצבי יישתקם עדיין אצטרך להתאשפז.אני רזה - מתחת למשקל יעד שלי, אבל לא בתת משקל. אני מפחדת שייסתכלו עליי בעין עקומה שם במחלקה............ המצב שלי מחמיר, אני בקושי אוכלת נורמאלי ומקיאה כמה פעמים ביום.וזאת אפיזודה שנייה שיש לי לאנורקסיה. אם מישהו יכול למסור פרטים נוספים על המקום, האשפוז, הסדר יום, ביקורים , צוות, דינמיקה בין הבנות..... כל הלא - נודע הזה מאוד מלחיץ אותי!!!!! תודה...... מפחדת ונשארת אופטימית....

חמודה שלי אני רוצה לחזק את ידייך ולהגיד לך כל הכבוד על ההחלטה לקחת עצמך בידיים ולהתאשפז ומנסה להשאר אופטימית ועל זה מגיע לך כל הכבוד. זו דרך לא קלה החוצה אבל שווה כי את תקבלי את החיים שלך מתנה בחזרה תרגישי שנולדת מחדש. המחלקות לא כל כך מפחידות כמו שאת חושבת ואת יודעת לא נעים לי להגיד אבל כל אחת רואה את הגיבנת של אחרים ואת הגיבנת של עצמה היא לא רואה ולכן אני בטוחה שגם את רזה מאוד כמוהן אך את רואה את עצמך שמנה ולא רואה את המציאות כפי שהיא וקל לך לראות איך אחרות נראות. את תראי שיהיה טוב זה לא כזה מפחיד גם הבת שלי היתה מבוהלת והסטרית בהתחלה אבל מהר מאוד היא ראתה שהשד לא כל כך נורא. מחזקת אותך המון המון ואין לי ספק שאם תרצי תצאי מזה וכמה שזה קשה מאוד זה אפשרי. שוב מחזקת המון ושלך פה תמיד. אורלי

מתוקה, ראשית אני מצטרפת לדבריה של אורלי. כל הכבוד לך על האחריות ועל הפנייה לעזרה. אפשר להבין ממה היית בהלם. הייתי שם לפני כשבוע ואכן יש שם בנות רזות בצורה מאוד קיצונית. אבל לא צריך להגיע למצב כזה כדי לקבל לגיטימציה לאשפוז! ממש לא, מתוקה. קחי בחשבון שככל שתגיעי לשם במצב טוב יותר, כך האשפוז יהיה קל וקצר יותר. אני מניחה שאת לא רוצה לבלות שם חצי שנה או יותר... אל תתני לעצמך להתדרדר בתקופה הזו, תזכירי לעצמך מה את יכולה להפסיד כתוצאה מכך... רצית פרטים לגבי סדר היום והביקורים: היום מתחיל בארוחת בוקר בשעה 8:00. לאחר ארוחת הבוקר יש פעילויות (קבוצות השתייכות, אומנות, ספורט, פסיכודרמה) עד ארוחת הצהרים שמתקיימת ב-12:30. משך כל ארוחה 40 דקות ואחרי כל ארוחה יש שעתיים השגחה. אחרי ארוחת הצהרים יש לעיתים פעילויות ולעיתים זמן חופשי בחדר היום. מי שאין לו השגחה (אחרי תקופה מסוימת באשפוז בה מגלים מגמת שיפור) יכול להיות בחדרים. הארוחה הבאה בשעה 16:00 והיא קצרה יותר, נמשכת חצי שעה. אחרי הארוחה הזו יש ביקורים עד ארוחת הערב ב-20:00. יש אנשים שיש להם גם ארוחת לילה בתשע וחצי. מי שאין לו ארוחת לילה נכנס לחדר האוכל רק כדי לשתות (לא חייבים לשתות, אבל חייבים להיכנס). בימי רביעי יש ביקורים גם אחרי ארוחת הערב. בשישי שבת יש ביקורים לאורך כל היום, מלבד זמני הארוחות ואין כמובן פעילויות (חוץ משישי בבוקר). אחרי 3 שבועות יוצאים לסופש בבית ואחכ יש גם אפטרים. לגבי הדינמיקה בין הבנות - כמו בכל מקום בחיים - תמיד יהיו בנו שתסתדרי איתן יותר וכאלה שתסתדרי איתן פחות. אני נשארתי בקשר עם בנות שהיו איתי באשפוז. כשבנות השתחררו אפילו היו דמעות, קושי להיפרד... אחרי הכל, חודשיים שלושה יחד יוצרים חיבור. לדעתי יש משהו מנחם בלהיות בחברת אנשים נוספים, לעבור יחד איתם את אותו התהליך, לדעת שכולם אוכלים עכשיו, כולם לא יכולים להקיא/להשתמש במשלשלים... ככה אפשר לשתף בקשיים, לראות איך אחרים מתמודדים ולהעזר... התמיכה שניתן לקבל מהבנות האחרות באשפוז מדהימה ולפעמים עוזרת יותר מכל שיחה עם איש מקצוע. יקירתי, ברור שהמצד האשפוז נראה מאיים. כל שינוי מפחיד במקצת. אבל זה משהו שיכול לעזור לך... אז מה בעצם קורה איתך עכשיו? את נכנסת לרשימת המתנה? את יודעת שבמהלך ההמתנה לאשפוז את יכולה לקבל מעקבים אצל דיאטנית וקבוצה טיפולית?