תגובה משרית

שלום אורלי ומגיבה אנונימית נוספת! בשבוע שעבר הייתי בחו"ל,אז רק ביום שישי ראיתי את תגובותיכן.תודה על ההתיחסות,העצה והמילים החמות.זה מאד ברור לי להיות אכפתית ודואגת,אני גם יודעת שאם זה היה הפוך,חברתי היתה נמצאת שם בשבילי כמה שצריך. שאלות חשובות נוספות:כמה זמןיכול להמשך הon AND off בהרגשה הכללית של הגוף וכמה זמן עד להחלמה מלאה? מהו אמצעי המניעה הטוב ביותר עבור הגוף בתקופה זו של טיפול? מצפה לתגובה בבקשה...

שריתי מתוקה שוב פעם כל הכבוד לך על האכפתיות לחברה את מדהימה. המצב של ה- on AND off זה מצב של עליות וירידות שיכולות לצוץ בכל תקופה בחיים גם כשאתה כבר 4 שנים אחרי או 10 שנים אחרי אתה פשוט לומד ליפול ולקום אך בתקופה הראשונית של ההחלמה הנפילות יותר רבות ויותר חזקות כי אתה עובר תהליך זה לא שאתה קם יום אחד בבוקר החלטת שאתה יוצא משם ולמחרת זהו יצאת מזה זה תהליך ארוך ולא פשוט שלוקח זמן וצריך להאזר בהמון סבלנות ולהרעיף עליהן מלא אהבה וחיבוקים כי הן צריכות את זה מאוד בתקופה הזו.צריך לחזק אותן כי זה שהן עולות במשקל זה בסדר אך החלק של בריאות הנפש זה החלק החשוב. להבריא את הנפש זה החלק העיקרי במחלה הזו. לא הבנתי על איזה אמצעי מניעה את מתכוונת . סליחה על הטיפשות. אמצעי מניעה של הריון או מה? לא ממש הבנתי את השאלה. נסחי אותה קצת אחרת.

איני יכולה שלא להתפעל מהאכפתיות ומהדאגה. יש לה מזל שזכתה לחברה כמוך ואני בטוחה שאת יכולה לתת לה המון כוחות כדי לצאת מזה. משך הטיפול הממוצע בהפרעות אכילה נע בין שנתיים לארבע שנים. הדבר תלוי כמובן בחומרת המצב. ככל שמקדימים לאבחן את המחלה ולטפל בה - כך הטיפול עשוי להתקצר וסיכויי ההחלמה עולים. כפי שאורלי ציינה, בהתחלה יש יותר "נפילות". כל התחלה היא קשה ולא תמיד פשוט לוותר על המחלה ולחזור לחיים רגילים. הקושי הגדול ביותר לדעתי קשור להתמודדות עם העליה במשקל ובמקום הזה צריכים להיות הכי זהירים. מצד אחד לעודד, לפרגן ולתמוך - אבל מצד שני להיזהר מאמירות שעשויות להתפרש אצלה כהשמנה. הכל צריך להיות הדרגתי, עם המון סבלנות ואהבה. אני יכולה לספר על עצמי שכשבאו לבקר אותי באשפוז ואמרו "סוף סוף את נראית כמו בן אדם" - היה לי מאוד קשה עם זה, עדיין לא הייתי מוכנה לשמוע אמירות מהסוג הזה משום שהן התפרשו אצלי כאישור על כך ששמנתי (ובכוונה השתמשתי במילה שמנתי ולא במילה עליתי במשקל. הראייה נעשית מאוד קיצונית במצבים הללו). היום אנשים סביבי יודעים יותר מה להגיד ומה לא להגיד. זה מאוד אינדיבידואלי. בהמשך תוכלו לעשות סוג של תיאום ציפיות - תשאלי אותה מה יפריע לה, מה היא תרצה לשמוע... מבחינת "אמצעי מניעה" - איני חושבת שקיים משהו שיכול למנוע הישנות של הסימפטומים באופן וודאי. חשוב להיות קשובים כל הזמן ולשמור על ערנות, בכל פעם שהיא מועדת קצת - להראות לה את הדרך הנכונה, לתת לה כוחות ולהשגיח. חשוב לעודד אותה לשתף פעולה עם המטפלים ולא רק בהבט של אכילה בהתאם לתפריט אלא גם לשתף ברגשות ובקשיים, לעבור תהליך "אמיתי" שיעזור לה לרדת לשורש הבעיה. כדי לצמצם את הנפילות הללו למינימום אני ממליצה להשתדל לא לדבר לידה על קלוריות, על פעילות גופנית, על תפריטים, על דיאטות, על דוגמניות, על בחורות שמנות/רזות... תנסי למלא את העולם שלה בתכנים "בריאים", כאלה שלא עשויים להוות טריגר לנפילה. חיבוק ענק. ויקי