הרהורי הלב.
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הייתי היום בפגישת אבחון והפסיכולוג פשוט לא הפסיק להגיד לי תקשיבי את דפקת את עצמך, את תצטרכי לעבוד פה קשה מאוד. את אנורקסית קשה המצב שלך באמת רע. ופתאום? ההרגשה כ"כ טובה, הרגשה כ"כ אלוהית הרגשה שאין לי אפילו הסבר עליה, הרי אני כ"כ צריכה להבריא אני יודעת שהמצב לא טוב במיוחד עכשיו שחל ההידרדרות רצינית במצב. אבל למה פתאום אחרי השיחה איתו הרגשתי כ"כ טוב?:-/
היית בתל השומר? מתי את מתחילה טיפול? למה הרגשת כ"כ טוב אחרי השיחה איתו? אני חושבת שיש כאן שני דברים במקביל. מצד אחד יש משהו מאוד מקל בלדעת שהעזרה קרובה, שאת כבר לא לבד במאבק הזה. מצד שני אולי הרגשת צורך לקבל "אישור" למחלה. מתוקה, מדובר במחלה בעלת שני קולות - קול בריא וקול חולה. עליך לנסות להאזין כל הזמן לאותו כל בריא ולנסות להסביר לעצמך עד כמה הקול החולה אומר דברים שאינם הגיוניים.
מאיה יקרה חשוב שאת משתפת אותנו בהרהורי הלב וזה לגיטימי מאוד להרגיש ככה, זה לא חריג בנוף כי אצל הבנות האנורקסיות יש מצד אחד את הרצון לצאת משם ולעזור לעצמן אך מצד שני קול אחר עוצר בעדן ואומר שאין להם שום בעיה והכל בסדר והן לא מבינות למה בכלל רוצים לעזור להן. זה מוכר לי מהתקופה שבתי היתה חולה מצד אחד היא באה לקבל עזרה מצד שני לא הבינה מה יש לה לחפש שמה. אחרי השיחה איתו הוא נתן לך אישור ולגיטימציה למחלה שלך והרגשת כמו להבדיל נרקומן שבא להגמל מסם ומקבל בחשאי מנה ונהנה ממנה למרות הרצון להגמל כך התחושה גם במחלה הזו תחושת ההתמכרות. את חייבת לעבוד על עצמך ולשכנע את עצמך לקבל עזרה, לא להרים ידיים ולקבל החלטה שאת באמת באמת ובכנות רוצה לצאת משם ולעזוב את המחלה הזו. אני יודעת שזו החלטה לא פשוטה קל לדבר קשה לעשות אבל אני יודעת גם שזה אפשרי אם באמת רוצים. נסי שווה לנסות אל תרימי ידיים כל כך מהר.את מקסימה תני לעצמך צ'אנס לחיות ולהנות מהחיים כי היום את לא נהנית מהם כשאת מבזבזת את כל האנרגיות על המחלה הארורה.
