איך הרסו את המחקר של ד"ר ניקולס גונזלס

http://www.cancerdecisions.com/062208.html

"large daily dose of orally administered pancreatic enzymes" איך האנזימים (שהם חלבונים) שנלקחים בבליעה שורדים את מערכת העיכול של החולה ואיך הם מגיעים לתאי המטרה שלהם? איך האנזימים משפיעים על תאי הגידול? ולמה רק בסרטן הלבלב ולא בעוד גידולים?

בסדר, אני כבר מבין אחרי שקראתי יותר בנושא. מסתבר שלגונזלס יש הצלחות לא קטנות בסרטן לבלב בפרט. למה לא מאמצים את שיטתו בבתי חולים ומרכזים גדולים? חבל מאד.

חלבונים הנלקחים דרך הפה מתפרקים במערכת העיכול. אילולא כך ניתן היה לתת הרבה תרופות חלבוניות דרך הפה ולא בזריקה. לכן השיטה של בליעת אנזימים נשמעת מוזרה.

עדיף שלא.

האם ניתן לסמוך על התוצאות של גונזלס? במחקר שפורסם ע"י גונזלס ב 1999 דווח על 10 חולים בסרטן הלבלב שטופלו בדיאטת גונזלס וחלקם האריכו חיים מעבר למקובל. מחקר בודד על 10 חולים בלבד, שעוד עברו סלקציה מוקדמת מתוך למעלה מ 20 חולים, זה רציני? המחקר לא היה רנדומלי ולא כלל קבוצת בקורת שקבלה את הטיפול המקובל, לכן ההשוואה הייתה לנתונים מהספרות הרפואית. למי שמתמצא במחקרים קליניים, השוואה כזו היא חפיפית ולא רצינית. לפרטים נוספים על טיפולי גונזלס: http://www.mskcc.org/mskcc/html/69299.cfm http://www.cancer.org/docroot/ETO/content/ETO_5_3X_Metabolic_Therapy.asp?sitearea=ETO Nutr Cancer. 1999;33(2):115-6. Evaluation of pancreatic proteolytic enzyme treatment of adenocarcinoma of the pancreas, with nutrition AND detoxification support. Gonzalez NJ, Isaacs LL. Historically, large doses of proteolytic enzymes, along with diet, nutritional supplements, AND "detoxification" procedures, have been used in alternative therapies to treat all forms of cancer, without formal clinical studies to support their use. A 2-year, unblinded, 1-treatment arm, 10-patient, pilot prospective case study was used to assess survival in patients suffering inoperable stage II-IV pancreatic adenocarcinoma treated with large doses of orally ingested pancreatic enzymes, nutritional supplements, "detoxification" procedures, AND an organic diet. From January 1993 to April 1996 in the authors' private practice, 10 patients with inoperable, biopsy-proven pancreatic adenocarcinoma were entered into the trial. After one patient dropped out, an 11th patient was added to the study (however, all 11 are considered in the data tabulation). Patients followed the treatment at home, under the supervision of the authors. As of 12 January 1999, of 11 patients entered into the study, 9 (81%) survived one year, 5 (45%) survived two years, AND at this time, 4 have survived three years. Two patients are alive AND doing well: one at three years AND the other at four years. These results are far above the 25% survival at one year AND 10% survival at two years for all stages of pancreatic adenocarcinoma reported in the National Cancer Data Base from 1995. This pilot study suggests that an aggressive nutritional therapy with large doses of pancreatic enzymes led to significantly increased survival over what would normally be expected for patients with inoperable pancreatic adenocarcinoma

בממוריאל סלואן קטרינג הקימו מחלקה לטיפולים משלימים כדי להסביר לציבור שהם לא עובדים. בלי צחוק, זה בדיוק מה שהם עשו. מדהים איך מכונת יחסי הציבור עובדת.

אומרים שחשוב ללמוד היסטוריה כי, כידוע, ההיסטוריה חוזרת, "מה שהיה הוא שיהיה", ולכן, ידיעת ההיסטוריה היא, למעשה, ידיעת העתיד. הסיבה לתופעה זו היא שהאדם הוא יצור של הרגלים וגם של רגשות, צפויים מראש, שגוברים על ההיגיון. כך אנו מוצאים שהמגמות בהיסטוריה הרפואית עוקבות וגם מקבילות למגמות בהיסטוריה המדעית בה נהרסו הרבה רעיונות גאוניים ע''י אנשים לא כל כך מוכשרים שניסו להגן על הסטטוס קוו. לכן, לפני שנשפוט את הממציא הרפואי , חשוב שנבחן אותו בפרספקטיבה ההיסטורית כך שהממסד המשוחד לא יעוות את דעתנו, כפי שקרה בעבר. ''ההמצאה מהווה איום כפול להיררכיה המדעית. ראשית, היא מאיימת על הסמכות המקודשת שלה. שנית, היא מעוררת פחד עמוק שכל הבניין הממסדי הקיים, שנבנה בעמל רב, יקרוס". (ארתור קסטלר, ''תקופת וילקובסקי''.) ב-1808, דלתון, אבי הכימיה המודרנית, הציע את ''התיאוריה האטומית'', שאומרת שהאטומים הם המרכיבים הבסיסיים של כל החומרים. הממסד המדעי בתקופתו לעג לתיאורה זו. כעבור למעלה משישים שנה, ב-1869, פרופסור וויליאמסון, נשיא ה''חברה לכימיה'' , התייחס לאלה שהסכימו עם התיאוריה באמרו "לעת עתה, מחוסר תיאוריה טובה יותר, נוכל להסתפק בתאוריה זו". אפילו המדענים המפורסמים שחיו מאה שנים אחרי כן, כמו פרופסור אוסטוולד, גינו בבוז את התיאוריות של דלתון, וניסו להראות שהתיאוריה של הכימיה אינה תלויה בתיאוריה של האטומים. לעומתם, מדענים שבאותה תקופה היו פחות חשובים, כמו אלברט איינשטיין ומקס פלנק, ראו את התיאוריה האטומית כמדוייקת, טבעית, וברורה כשמש בצהרים. רק כמאתיים שנה מאוחר יותר, התקבלה התיאוריה של דלתון , וכמעט על אדם משכיל בעולם האמין בה. אלברט איינשטיין, שהיה , ללא ספק, המדען המפורסם ביותר במאה העשרים, נאלץ לעמוד בפני ממסד, שהמאמצים שעשה כדי להפריך את תיאוריית היחסיות שלו, עלו על כל המאמצים שנעשו אי פעם בהיסטוריה נגד תיאוריה מדעית כלשהי. הדבר התבטא בפרסומים שיצאו נגדו וכונו ''מאה נגד איינשטיין''. איינשטיין הגיב על כך באומרו "אם הם היו צודקים, היה אפשר להסתפק באחד בלבד". מקס פלנק, אבי הפיזיקה המודרנית וחתן פרס נובל ב-1903, הצהיר ש"נדיר למצוא חידוש מדעי שמפלס את דרכו בהדרגה, מתקבל ומשנה את דעות מתנגדיו. נדיר ש'שאול' ייהפך ל'פאול'. מה שאכן קורה במציאות הוא שדור המתנגדים מת במשך הזמן, והדור החדש, שגדל מההתחלה עם הרעיון החדש, מקבל אותו". וכך, למרות המאבקים, אבני הנגף ושדות המוקשים שיוצרת ההיררכיה המדעית בנסיונה לשמר את המצב הקיים, המדע הצליח להתקדם, כך שבשנות ה-50 הממסד המדעי הצהיר ביהירות ש:"בתקופתנו, תקופת האטום, כל מה שאפשר ללמוד כבר נלמד, וכל גילוי שיופיע בעתיד יהיה פשוט אירגון מחדש של הידע הנוכחי". הפתגם הישן האומר ''ככל שאנו יודעים יותר אנו יודעים פחות' לא היה מקובל על קבוצת המדענים המתנשאת הזאת. בדומה למדע הבסיסי שנתקל בכל סדרת המכשולים שהזכרנו, כך גם מדע הרפואה נאלץ להתמודד עם אבני נגף שהפריעו להתקדמותו. לדוגמא, ב-1841, איגנס זמלוויס, פיזיקאי הונגרי שהיה מזועזע מרמת התמותה הגבוהה של נשים בשעת לידה בבתי חולים, חיפש בקדחתנות את גורם המוות. באותה תקופה, לנשים שילדו בבית או בכרכרות, בדרך לבית החולים, היו סיכויים גבוהים יותר לשרוד את הלידה מאשר לנשים שילדו בבתי החולים. באותה תקופה גם, היה מקובל מאוד שרופאים שערכו בדיקות שלאחר המוות בחדר המתים, ותלמידים שלמדו אנטומיה על גופות מתים, עברו ישירות מחדר המתים לטפל בנשים בחדרי הלידה, לבושים באותם בגדים ובלי לשטוף ידים בכלל. משום כך, וגם מסיבות נוספות, דר' זמלוויס חשד שאותם רופאים נושאים חיידקים שגורמים למחלה הקטלנית של היולדות. ב- 1847, זמלוויס קבע תהליך של שפשוף הידיים, והטבלתן בתמיסת כלור לפני כל טיפול, והתמותה ירדה לשלושים אחוז, ולמעשה עד אפס אחוזים. הממסד הרפואי השמרני באותה תקופה הגיב בחסימת קרנות המימון למחקר של דר' זמלוויס, בהכפשת שמו, נידויו, ולבסוף גם פיטר אותו מעבודתו בבתי החולים ליולדות. דר' זמלוויס, שהעובדה שמאות אלפי נשים ממשיכות למות בלדתן הציקה לו מאוד, נתקף בטירוף ומת ב-1865. בסביבות 1880, כשהופיע המיקרוסקופ והפך את החיידק הבלתי נראה לנראה, הרופאים התחילו לאמץ את דעותיו של זמלוויס. אך למרות קבלת הטכניקה של חיטוי הידיים בחדרי הלידה, גם לואי פסטר וג'וזף ליסטר נתקלו בהתנגדות ובחוסר רצון לקבל את ''תיאורית החיידקים של מחלות וכירורגיה אנטיספטית. " בגלל שהרופאים המובילים באותה עת התנגדו בקשיחות לקבלת התיאוריה. מספר שנים אחרי כן, תיאודור בובארי , האב האמיתי של המדע הגנטי, גילה כמעט את כל הפרטים של חלוקת התא, כולל הכרומוזומים, לגביהם הוא הסיק שהם מעבירי תורשה. הממסד ההגנתי שבראשו עמד תומס מורגן, דחה את הרעיון במרץ . עברו שנים עד שמורגן גילה שגם המחקרים שלו מאשרים את אלה של בובארי. בשקט, כשהוא מתעלם מהבקורת שלו עצמו על בובארי, הוא המשיך לתאר את מבנה הכרומוזומים בפרטים, והוסיף להם גם את ה''גנים''. עבור זה הוא זכה בפרס נובל ב- 1937. במשך הזמן שמחקר זה נערך ניסו כמה מדענים נועזים למצוא התאמה בין מערכות ביו-חשמליות לבין פונקציות ביולוגיות. הביולוגים המסורתיים חששו מכך והצליחו, ברוב המקרים, לבטל מימון לניסיונות כאלו. המימסד הרפואי נפגע כל כך מהצעות אלה, עד שהחליט לחסום את ההפצה של שטויות כאלה. בכל זאת, מחקר הכימיה הביו-אלקטרית נמשך, וכשהחלוצים של ה''אלקטרו- אנצפלוגרפיה'', רישום האימפולסים החשמליים של המוח שמכונים EEG, יישמו את התהליך החדש, ה''אגודה הרפואית האמריקאית'' כינתה אותו ''שרלטנות אלקטרונית''. לאחרונה, פיסיולוגים אלקטריים , כמו דר' רוברט בייקר, חוקר ומנתח אורטופדי, גילה, כמו רבים לפניו, שיהיה עליו לנהל מאבק נגד ''החשיבה הקפואה של הממסד'', שעד עצם היום הזה ממשיך לחסום את ההתקדמות בתחום. אחת הדוגמאות לכך היא היכולת הטבעית לאחות אצבעות שנקטעו, אצל ילדים שטרם בגרו, כשהעור אינו נתפר מעל הגדם אלא רק מולבש עליו ומאפשר לרקמה החשופה להישאר שלילית מבחינה אלקטרית, דבר שמתבצע בבתי חולים רבים מחוץ לצפון אמריקה. בדומה לכך, אקופונקטורה, תהליך טבעי ובטוח לדיכוי כאב, התקבל ברפואה , אך מתבצע רק באופן מוגבל. במקום זה, רופאים ממשיכים להרוג למעלה מ- 50,000 אמריקאים בנתינת סמים מאלחשים, כשהם מתעלמים מהעובדה שרוב התיפקודים הביולוגיים נתונים לבקרה אלקטרית. מקצוע הרפואה גם אינו מכיר בכך שהשדות האלקטרומגנטיים בעלי התדר הנמוך , שנוצרים ע''י רוב המכשירים האלקטריים או האלקטרוניים של ימינו, יוסיפו יותר מידי לשדות הביו אלקטריים הטבעיים, ובכך ישנו את תיפקודם. התוצאה תהיה הרבה בעיות רפואיות פוטנציאליות. סוג זה של ''זיהום אלקטרוני'' יהיה מוכר לכל ילד במאה ה-21. אך אם נחזור למאה ה-20, הרופאים לא הבינו איך שדה מגנטי פועם יכול להשפיע על בריאות מטופליהם. למרות שקשה לרופא מערבי להבין איך מחט שננעצת בראש מסוגלת לרפא כאב בטן, כפי שעושים הרופאים המזרחיים, הוא מקבל בקלות את העובדה שכדור שנבלע לתוך הבטן מסוגל לרפא כאב ראש. ההגיון האמיתי ינצח, רק כשהקרטלים הרפואיים הבלתי מתפשרים בדרך כלל, יסכימו לקבל את הדברים הטובים שבשני העולמות. איך זה שהרופא בן ימינו, האינטליגנטי, המלומד והמאומן , מוצא את עצמו באותו מצב של בת יענה עם ראש בחול, שאומץ על ידי מדריכיו הרפואיים? התשובה פשוטה. המקצוע שלו, כמו זה של המדען, הוא אחד המקצועות הכי ממוסדים בעולם. בנוסף לכך, רוב זמנו מנוצל לטיפול בחולים, ומכיוון שהוא רגיש לדעות של חבריו לעבודה, הוא נכנע לשלטון מוחלט של הממונים עליו, שכדי לשרוד במשרה שלו, הוא תלוי בהם תלות מוחלטת. אין ספק שכל מי שעוסק במקצוע שואף ליישם טכנולוגיות חדשות שמומלצות ע''י הממונים עליו, במוסדות הלימוד והמחקר. אין ספק גם שאנשי האליטה מעוניינים לשמור על הסטטוס קוו של חוסר ידיעה ושל דריכה במקום. יותר מזה, הממסדים כולם, שמעוניינים לשמור בידיהם את השליטה הכלכלית, מאשרים את פעולותיהם מכל הלב. כך שכמו שההתקדמות המדעית מדוכאת בידי הממסד המדעי, כן גם התקדמות מדע הרפואה מדוכאת על ידי ההיררכיה הרפואית. ההיסטוריה מלמדת אותנו ששיטה זו קיימת מאות שנים , כשהמדען כפרט, או הרופא, הם, למעשה, קורבנות תמימים של השיטה. לרוע המזל, המידע הנכון מוסתר גם מהצבור הרחב, שמקבל את מקצוע הרפואה כמשהו ''אלוקי''. אחרי הכל, כל דור מתרשם מהתקדמות מסויימת שהוא רואה ברפואה, שהיא למעשה מוגבלת למספר קטן של תחומים מאתגרים, בעוד רוב הצבור נשאר קורבן שקט למחלות שאין דרך לרפאן. יחסי צבור מתוכננים היטב יוצרים אצל ההמון תחושה של ''ההתקדמות המדעית האדירה של הרפואה המודרנית''. אך אם נתבונן בהתקדמות זו בפרספקטיבה נכונה, עלינו לדמיין שערכנו טיול במנהרת הזמן ואנו מבקרים אצל הרופא העסוק מלפני מאה שנים. לגודל חרדתך, יגש אליך רופא מטונף, שיטפל בך בידים מלוכלכות, יתכן שבדיוק אחרי שגמר לבצע נתיחה שאחרי המוות, ולא שטף ידים. רק לאחרונה גילו את האלחוש והניתוחים נעשו פופולריים. אם התלוננת על כאב בטן הרופא יחפש עבורך פתרון עיוור ויציע ניתוח. אם תדמם יותר מדי במשך הניתוח, יתנו לך, כנראה, עירוי קטלני של דם בלתי מסווג. אם הצלחת לשרוד, אתה, שהנך ''מטייל'' מדור מתקדם , בוודאי תצווח על הרופא שישנה את השיטות המיושנות שלו. התוצאה תהיה שישימו אותך במאסר, אחרי שישפילו וישמיצו אותך. כעת נתבונן ב''טיול במנהרת הזמן'' של אדם מהעתיד, נאמר מאה שנים קדימה, שבא לבקר רופא בן זמננו. ה''תייר'' יזדעזע מקו הייצור של התרופות שהוא ללא ''תרופות מניעה'', שכל כך מוכרים לו. בטפול הניתוחי, במיוחד בטיפול בסרטן, הוא יהיה המום מהגישה של ''חתוך ורפא'' שהחליפה את השיטה של ''שרוף את זה '' בעזרת הקרנות. היא יזדעזע גם מהשימוש בכימיקלים מזיקים להקלה על כאב שנגרם בגלל התהליכים הברבריים האלה. מצוקתו עוד תיגבר לנוכח העובדה, שלמרות המחקר המתקדם, הרופאים אף פעם אינם ממליצים לחולים לשנות את אורח החיים שלהם, כולל דיאטה, ותחליפים בריאים. ה"תייר" המתוסכל, יצווח על הרופא שישנה את השיטות המיושנות שלו ויתחיל להשתמש בידע שהתקבל לאחרונה, ולהשתמש בטכנולוגיות אלקטרו–פיזיולוגיות שהן חלוציות כרגע, ולחקור את כל האמצעים שיעזרו למניעה מראש של מחלות. כך שהמגמות בהיסטוריה, בדיוק כמו הטבע האנושי, אינן משתנות. "נשמות גדולות תמיד נתקלות בהתנגדות מצד אנשים בינוניים" (איינשטיין) וגם "לא ההמון הפשוט הוא שמתנגד לחידושים, אלא דווקא אנשי המקצוע , שיש להם אינטרס בשמירה על הקיים ובמונופול על הלימוד''. (ארתור קסטלר). הממציאים המתוסכלים, שעובדים על קרקע פוריה של מדע ורפואה, שהיא מקור הגיוני לחידושים מעשיים, חייבים, לצערנו, לפסוע כולם באותה דרך. וכך גם דר' קארל רייך, אחרי עבודת חיים של תגליות וחידושים וטיפולים רפואיים בהם עזר לאלפי מטופלים אסירי תודה, מצא את עצמו מושעה מעבודתו על ידי הממסד הרפואי. ה''פשע'' שלו, אחרי שלושים וארבע שנים של טיפול בלי טענה מאף מטופל, היה נסיונו לגלות ''רפואה מונעת'' שכללה טיפולים מתקדמים בעזרת סידן. דר' רייך נירדף על ידי הממסד גם בגלל טענתו ש''סידן יכול לרפא סרטן'' וגם מחלות נוספות, טענה שלדעתם הייתה פשטנית מכדי שיהיה ניתן להאמין בה, אך שני עשורים מאוחר יותר, התקבלה ופורסמה בכתבי העת של הממסד הרפואי שתמך בה.