מאמר על סרטן - טיפים לחולות ולבני משפחותיהן

סרטן – כמה טיפים לחולים ולבני משפחותיהם / מיכל רון* הקדמה אינני רופאה, ואף לא פסיכולוגית. אני עוסקת בפסיכולוגיה אלטרנטיבית, הבאה לתת מענה לבעיות שבין הפסיכולוגיה לרפואה האלטרנטיבית. על כן יש לראות את ה'טיפים' שלהלן כהמלצות חמות בלבד, או כרעיונות שכדאי אולי לנסות אותם, אך אינני מתיימרת לשום סמכות רפואית או אקדמית. חלק גדול מההמלצות נוגע לא רק לחולים אלא גם לבני משפחותיהם ואפילו לסתם בני-אדם. כך למשל – המלצות התזונה, הניקוי הרגשי או הקריאה המומלצת. במאמר מצאתי לנכון להמליץ על מספר מטפלים. אלה אנשים שאני מכירה באופן אישי, ומעריכה אותם מאוד כאנשי מקצוע. מדובר, שוב, בחוות דעתי הפרטית בלבד, ואין בה כדי לשלול אנשי מקצוע אחרים או נוספים. כמו כן – יכול להיות שהגישות אותן אני מביעה ירגיזו או יגרמו עגמת נפש כלשהי למי מהקוראים. במקרה הזה אני מתנצלת מראש. אם אינכם מוצאים תועלת בטיפים או ברעיונות, אני ממליצה לסגור את החלון ולהשקיע את הזמן במשהו אחר. האם אני רוצה לחיות? השאלה הזו נראית מטופשת אולי, אך יש לזכור שסרטן היא מחלה שאנחנו גורמים לעצמנו. זה לא הצטננות שחטפנו בחוץ, ולא תאונת דרכים, כשמישהו אחר פגע בנו. אנחנו בעצמנו יצרנו בגופנו את המחלה, ומכאן שלפחות חלק מסויים אצלנו לא רוצה להמשיך הלאה. החלק הזה יכול להיות מודע או לא מודע. לכן בשלב הראשון צריך לברר עם עצמנו אם אנחנו רוצים לחיות, או לא. אם התשובה היא כן – כדאי לשאול את עצמנו בשביל מה. ואז לשים תמונ/ות גדולה/ות של זה במקום בולט – נכדים או חופשה בתאילנד על המקרר, על המראה באמבטיה, ליד המיטה, וכד', כדי שיתן לנו השראה ומוטיבציה וכדי לרומם את רוחנו. כדאי אולי גם לשאול את עצמנו 'על מה אני מוכנה** לוותר כדי לחיות'? האם אני מוכנה לוותר על להיות צודקת? על הכעס שלי? על הטינות כלפי אנשים שונים? אולי לא. ואולי אני פשוט לא רואה איך זה קשור. או שאני רואה איך זה קשור, אבל קשה לי לעשות את זה לבד. ללא ספק, מדובר בשאלה למתקדמים, ועדיף אולי לגשת לנושא הזה בעזרת מדריך/ה. יש אנשים שמצהירים בריש גלי ש'מספיק להם'. אני בעד לכבד את הצהרתם זו. לפעמים עדיף להקדיש את הזמן לפרידה כמו שצריך, מאשר להלחם בחולים ולנסות לשכנע או להכריח אותם לחיות כנגד רצונם. יש אנשים שאומרים שהם רוצים לחיות, אך אינם מוכנים לנסות דברים שונים כי 'זה לא יעבוד', 'אני לא מאמין בזה', וכד', או להיפך – הם אומרים שאינם רוצים לחיות יותר, אך הם מוכנים לנסות כל דבר ועובדים קשה כדי לנצח את המחלה. במקרים האלה אני מציעה להאמין למה שהאדם עושה ולא למה שהאדם אומר. משמע – אם מישהו אומר שהוא רוצה להחלים, אך אינו מוכן לקבל טיפול בשיאצו במיטתו פעם בשבוע – עדיף ללכת עם החולים מאשר לנדנד להם ולנסות להכריח אותם. באופן דומה אני ממליצה ללכת עם החולים גם אם הם אומרים שאינם רוצים לחיות עוד, אך הם מוכניםלהתנסות בדברים שונים. אז כדאי לשבת איתם ולראות מה יעשה להם כייף, מה לדעתם יעזור להם. בכל מקרה, הכי חשוב – רצונו של אדם כבודו! לפעמים ההתמודדות הקשה יותר אינה עם המחלה, אלא עם הקרובים לנו, הפועלים נגדנו. מה יעזור? ברמה הפיזית, הרגשית, המנטלית, ההתנהגותית, החברתית והרוחנית. הרמה הפיזית – ניקוי רעלים, חיזוק הגוף ופינוקים ניקוי רעלים / דטוקסיפיקציה באמצעות צומות ובאמצעות מזון וחומרים דומים ראשית כל, כדאי אולי להתחיל בשינוי התפריט והדיאטה למזון בריא, שעוזר לנקות את הגוף מרעלים ולחזק את מערכת החיסון. טיפים כלליים בנוגע למזון בריא אפשר למצוא במאמר שלי: http://www.2all.co.il/web/Sites/michal_ron/PAGE14.asp בנוסף, חמרים רבים אחרים עוזרים לנקות את הגוף ולחזק אותו – • כדאי להתחיל את הבוקר בניקוי כבד – כף שמן זית וחצי לימון סחוט בחצי כוס מים – לשתות דבר ראשון בבוקר, ולא לאכול אחר כך למשך 20 דקות. • כלורופיל – מיץ עשב חיטה טרי או קפוא, 'גרין מגמה', קפסולות או בכל צורה אחרת – גם, בבוקר, ולא לאכול לאחר מכן למשך 20 דקות. • מיץ גזר, סלק, תפוח, מלפפון וסלרי – לשתות על הבוקר (אחרי שמן הזית והלימון) ושוב, לא לאכול לאחר מכן במשך 20 דקות. • חימר ירוק – לשאול בחנות הטבע • ביטר שבדי – לשאול בחנות הטבע. אני יכולה להמליץ על חברת אלקסיר, שמייצרת בעצמה את המוצר 0544-633344. יחד עם זאת – הכי עדיף ללכת לנטורופתית. אני יכולה להמליץ על נעמה ים 050-3498840, או על איה הוד 03-5250023, שיכולות גם להמליץ על צומות– צום מיצים של יום בשבוע או של כמה ימים רצופים, צום ארוך טווח, צום שבו אוכלים רק מזון מסוג אחד, ועוד. יש גם מקומות שמתמחים בצומות, אך אינני מכירה אישית מקום שעליו אני יכולה להמליץ. ניקוי רעלים באמצעות חוקנים יכול להביא לתוצאות מהירות וארוכות טווח. אני ממליצה על תמר צוברי 03-5224070. מסאג'ים טיפולים שונים במגע או בלי מגע יכולים לעזור לנקות את הגוף. רפלקסולוגיה, למשל, יכולה לעזור לנקות את הגוף ברמה הפיזית, והילינג יכול לעזור לניקוי ברמה האנרגטית. טיפולים כאלה יכולים לעזור מאוד גם ברמת הניקוי הפיזי, וגם כדי לעשות לחולים נעים יותר ולשפר את מצב רוחם – קצת פינוק בתוך כל הכאב והסבל זה אולי הרעיון הכי טוב. חיזוק הגוף - התעמלות, יוגה, אומנויות לחימה הנעת הגוף מעוררת את מערכת החיסון ועוזרת לה, ומשפרת את מצב הרוח של החולים. אני באופן אישי מאוד ממליצה על יוגה, בעיקר איינגר יוגה, אך לא פחות מכך על טאי צ'י ועל צ'י קונג. כדאי לראות מה החולים רוצים, ומה עושה להם הכי טוב – אם בכלל יש להם כוח להתעמל. ברמה הרגשית – ניקוי, השלמה והכנה למוות ניקוי רגשי בספרה של לואיז היי 'רפא את גופך' כתוב שבין הסיבות למחלת הסרטן ניתן למנות "פגיעה עמוקה, טינה מתמשכת, סוד או צער עמוק המעכלים את הנפש, שנאות ארוכות טווח". בהמשך כתוב כי הפתרון, לכן, יהיה לסלוח באהבה ולשחרר את כל אלה. לפעמים החולים מגיעים לכך בעצמם, ויכולים לעשות חלק גדול מהתהליך לבד. עבודה בכתיבה יכולה להועיל רבות לאותם חולים שרוצים ומסוגלים לעבוד על עצמם בעצמם, אך תכופות קל יותר לעבור תהליך של גילוי, סליחה ושחרור עם מדריך/ה. אחד האנשים הנהדרים שפגשתי, ואחד המורים שלי הכי טובים שלי הוא אבי בוטביה, שעוזר לאנשים להגיע לשחרור רגשי של מצוקות 02-6734619. בכל מקרה, גם אם כל מה שהחולים מעוניינים בו הוא תמיכה רגשית, נראה לי שליווי צמוד של איש מקצוע יכול להוות את אחד הגורמים המסייעים ביותר למהלך ההחלמה. השלמה עם המצב והכנה למוות אחת הסיבות לכך שמחלת הסרטן מפחידה אותנו כל-כך נובעת מכך שהיא הופכת את אפשרות המוות למאוד ריאלית ומוחשית, ואפשרות זו מעלה אל פני השטח רגשות רבי עוצמה שכדאי מאוד, לדעתי, לאפשר לחולים להתמודד איתם. ההכנה למוות חשובה ביותר לא רק לחולים כי אם גם למי שמלווים אותם. מאוד קשה לחולים להפרד אם הם חשים שהאנשים שעוזרים להם ומלווים אותם רוצים מהם להשאר. זו אולי הסיבה לכך שהרבה מהחולים נפטרים באותן חמש דקות בהן הלך הקרוב לשרותים, ולא בשאר הזמן בו ישבו אנשים ליד מיטתו. ההכנה למוות צריכה להעשות על-ידי אדם שמוכן 'להרשות' לחולה למות, ורואה את המוות כאופציה אפשרית, ולאו דווקא גרועה. עדיף לעבוד במקרה כזה, אם החולים ו/או בני משפחותיהם מוכנים בכלל לעבוד, עם אדם שמכיר את נושא גלגול הנשמות. הכרה מגוף ראשון של הנושא הזה מאפשרת התייחסות שונה לחלוטין לנושא המוות, ועוזרת לתת לחולים ולבני משפחותיהם פרספקטיבה שונה לגבי מה שעובר עליהם, להקל עליהם, ואפילו להעניק להם השראה. הרמה המנטלית והרוחנית – לימוד ואימוץ דפוסי חשיבה חדשים לגבי המשך החיים ו/או לגבי המוות חולים שמחלתם מעסיקה את דעתם נוטים לסבול מחרדות ודאגות רבות לגבי המשך המחלה. המיינד עובדת 'שעות נוספות' במקרה הזה – ולא לטובה. במקום, עדיף להזין את המיינד במידע רלבנטי למצבם, אך לא מסוג המידע הרפואי העוסק בסטטיסטיקות וכד', אלא במידע שיתן להם השראה. בדרך כלל הקריאה, הלימוד והקריאה של הספרים שלהלן עוזר מאוד גם בתהליך הניקוי הרגשי. אני יכולה להמליץ על מספר ספרים : • ברני סיגל / רפואה, אהבה ונסים; הוצאת כתר. ברני סיגל הוא הרופא שייסד את ECAP – חולי סרטן יוצאי דופן, בעקבות התנסויות אותן עבר בעבודתו כאונקולוג. • סוגיאל רינפוצ'ה / ספר החיים והמתים הטיבטי; הוצאת גל. סוגיאל רינפוצ'ה מלמד לפי מסורת הבודהיזם הטיבטי, העוסק רבות בגלגול נשמות, ועבד שנים רבות עם אנשים שנטו למות. הספר מכיל ידע תיאורטי ותרגילים מעשיים ואפקטיביים מאוד. • ספריה של אליזבט קובלר רוס – חיים בצל המוות בהוצאת מודן, והמוות חשוב לחיים בהוצאת כתר. אליזבט קובלר רוס היא פסיכיאטרית שעבדה שנים רבות בהוספיסים, עם אנשים בסוף חייהם. • ספריה של לואיז היי, ובעיקר 'אתה יכול לרפא את חייך', ו'רפא את גופך' בהוצאת אור-עם. לואיז היי היא אחת המורות הרוחניות הגדולות בזמננו, שריפאה את עצמה ממחלת הסרטן. 'אתה יכול לרפא את חייך' הוא ספר הדרכה מנטלית מעולה, שיכול לעזור לחולים לשנות את דפוסי החשיבה הישנים שלהם, ולאמץ להם אפשרויות חדשות שיקלו עליהם להתמודד עם המחלה, המוות או החיים לאחר ההחלמה. כמו במקרה של ההכנה הרגשית למוות, על הספרים האלה אני ממליצה לא רק לחולים, אלא גם לבני משפחותיהם, ולכל אדם בכלל. הקריאה בספרים הללו עוזרת לנו לגלות אמונות שמרעילות את אופן החשיבה, הדיבור וההתנהגות שלנו, ולהחליף אותן ברעיונות אחרים ובריאים יותר – תרתי משמע. ברמה ההתנהגותית והחברתית מחלת הסרטן יכולה להיות לא רק אסון המאיים על משפחה שלמה, אלא גם הזדמנות להתחיל חיים חדשים וטובים יותר – ברמה הפיזית, הרגשית, המנטלית והרוחנית, וגם ברמה ההתנהגותית והחברתית, באופן שבו החולים או המשפחה כולה פועלת ומתקשרת. מחלת הסרטן יכולה להיות הזדמנות לתקשורת חדשה ומודעת – תקשורת שבה אומרים את האמת, תקשורת עדינה, תקשורת כנה ומתחשבת, תקשורת שעוסקת בדברים החשובים. תירגול המודעות למה שאנחנו אומרים ולאופן שבו אנחנו אומרים זאת מהווה את אחד הכלים רבי העוצמה שגיליתי במהלך דרכי הרוחנית, ואני ממליצה עליו לכל אדם ואדם. איך יראו חיינו אם נפסיק להגיד מה 'לא' ונתחיל להגיד מה 'כן'? אם נפסיק להשתמש בדיבור כדי להרוס ולפגוע ונתחייב להשתמש בתקשורת אך ורק כדי לבנות? בנוסף למשמעת הדיבור, ישנן פעילויות רבות נוספות שכדאי ורצוי להציע לחולים – אמנות, טיולים, כתיבת סיפור החיים ו/או התנדבות, שיכולים לעודד את תהליך ההתנקות ולהקל על תהליך ההחלמה והשיבה לחיים. לסיכום החולים הם החשובים ביותר והם שקובעים. אל לנו לנצל את בריאותנו וכוחנו, ו/או את תחושת הפניקה, האשמה או השתלטנות כדי לכפות על החולים את רצוננו. רצונו של אדם כבודו! את החולים ו/או בני משפחותיהם אכן בוחרים לראות את הסרטן כהזדמנות לצמיחה אישית והתחלה של חיים חדשים כדאי: • לנקות • לחזק • להחליף ישן ורע בחדש וטוב, ו- • להנות!!! ברמה הפיזית, הרגשית, המנטלית, הרוחנית, ההתנהגותית והחברתית. ואם נחשוב על זה – הדברים נכונים לא רק לגבי החולים, אלא לגבי כל אחד ואחת מאתנו. שנהיה בריאים!!! ספטמבר 2007 * מיכל רון, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומדריכה (שלב 2) בשיטת גרינברג, עוסקת בפסיכולוגיה אלטרנטיבית, המשלבת בין הפסיכולוגיה ובין הרפואה האלטרנטיבית. התהליך בפסיכולוגיה אלטרנטיבית נוגע בתחומים שבין הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני, ועל-ידי כך מאפשר להגיע לתוצאות מהירות ואפקטיביות. לפרטים נוספים: [email protected]. למאמרים נוספים, באתר שלי: http://www.2all.co.il/Web/Sites/michal%5Fron/. שאלות אפשר להפנות גם לפורום 'פסיכולוגיה אלטרנטיבית' בתפוז: http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=28657. ** המאמר כתוב בלשון נקבה, אך הוא מכוון, כמובן, לנשים ולגברים כאחת.

"יש לזכור שסרטן היא מחלה שאנחנו גורמים לעצמנו. זה לא הצטננות שחטפנו בחוץ, ולא תאונת דרכים, כשמישהו אחר פגע בנו." יש לך מסר מאוד מטעה ומקומם. איפה נכנס כל זיהום המים הכימיקלים המזון? זה אנחנו גורמים לעצמינו? את חושבת שחולי סרטן הלבלב שקיבלו אותו מהצנרת של רמת אפעל שהיא מלאה באסבסט, זה סרטן שהם גרמו לעצמם?

אני מצטערת. לא התכוונתי בשום אופן להטיל את האחריות למחלת הסרטן על מי מהחולים. מה שהתכוונתי כן לאמר היא שכמו שאנחנו עשינו בגוף שלנו את המחלה, אנחנו יכולים גם לרפא אותה - כמו שהגוף שלנו מרפא פצעים או שפעת. אמן שזה יתברר כנכון לכולנו, מיכל.